קרן אורה על סנהדרין· רבי יצחק מינקובסקי
פרק ג - זה בורר · דף כה.
גמרא אמר רבא לוה ברבית פסול לעדות והאנן תנן מלוה ברבית כו'. יש לדקדק לפי שיטת הנימוקי יוסף דבאבק ריבית לא מיפסיל אלא המלוה לחוד א"כ מאי פריך לרבא ממתניתין דילמא מיירי באבק רבית ודוקא מלוה הוא דמיפסיל וכ"ת דלא ניחא ליה לאוקמיה מתניתין באבק רבית א"כ אדרבה תקשי הא פסול דאורייתא הוא ואמאי חשיב לה הכא וצ"ל דעכ"פ לישנא דמתני' קשיא ליה דלא קתני אלא מלוה לחוד ולשיטתו באבק רבית צ"ל דלוה אפילו ברבית קצוצה לא מיפסיל אלא מדרבנן דהא במתניתין קתני פסולי דרבנן וכי מפרשינן למתניתין מלוה הבאה ברבית ע"כ מיירי ברבית קצוצה דבאבק רבית הלוה כשר הוא וע"כ האי דפסיל מדרבנן הוא הלוה וכן מבואר להדיא בדבריו ז"ל וטעמו דלא מיפסיל הלוה באבק רבית הוא מעובדא דבני רב עיליש דמשמע דהלוה לא עבר באבק רבית וכמש"כ שם הנ"י דאיסור הלוה חידוש הוא ובדרבנן לא עבד איסורא אלא לפני עור לבד ומחמת זה לא מיפסיל כיון דלא עבר אלא אלפני עור דרבנן ולא עדיף לפני עור מאלו אכל הוא ברצונו איסור דרבנן דלא מיפסיל ואפילו עבר אלפני עור באיסורא דאורייתא ג"כ לא מיפסיל כיון דאין בו מלקות ולקמן יבואר אי"ה יותר בזה אבל דעת הרמב"ם ז"ל דהמלוה והלוה שניהם שוין בין בר"ק ובין באבק רבית ברבית ק' שניהם פסולין מדאורייתא ובא"ר מדרבנן ואם נאמר דאיהו ס"ל כמש"כ הנימוקי יוסף דפסול הלוה לא משום רשע דחמס הוא אלא הוי כמו אוכל נבילות לתיאבון דכפין ואכיל כפין וסהיד א"כ מוכח מדבריו ז"ל דהאוכל איסור דרבנן לתיאבון פסול לעדות וכן אם אכל איסור דאורייתא שאין בו מלקות לתיאבון פסול הוא מה"ת כמו הלוה ברבית קצוצה ולקמן יבואר אי"ה וקצת ראיה לדברי הרמב"ם ז"ל דהלוה פסול מדאורייתא מהא דמשמע כאן דפסול הוא בלא הכרזה ועיין נימוק"י:
שם
תוס' בד"ה לעבר שנה בעסיא כו' והכא משמע כו' ומלשון רש"י ז"ל משמע דעיבור ממש הי' וצ"ל דס"ל כדעת הרמב"ם ז"ל דמפני התקופה והאביב מעברין אפילו בשביעית ועי"ל לפימש"כ הרמב"ם ז"ל הטעם דאין מעברין בשביעית משום דלא ימצא ספיחים לצורך העומר א"כ אחר החורבן לא שייך האי טעמא ושפיר מעברין וק"ל: