אור ברסלב

קרן אורה על סוטה· רבי יצחק מינקובסקי

דף לב.

דף לא:

תוס' בד"ה מהו דתימא כו' וי"ל דהכא איצטריך דאפי' לקולא אע"ג דרגלים לדבר:

והקשה מהרש"א ז"ל הא הך סברא דרגלים לדבר מסייע לקולא שלא לשתות ע"ש אבל צ"ע אמאי קרי הש"ס לקולא הא דאינו שותה. הא חומרא היא דמחזקינן לה בטמאה וודאי ואינה צריכה לשתות ואפשר לומר דבאמת מציעתא אשמעינן לקולא דמהימנינן לאלו שלא נטמאה והא דאיצטריך למיתני בתר הכי לאשמעינן דאזלינן בתר רוב דעות לחומרא היינו משום דאי לא תני הך סיפא לא הוי מוקמינן בפסולי עדות אלא בכשרים ולאשמעינן דווקא דחד בחד לא היתה שותה אבל השתא דקתני בבא יתירא ע"כ בפסולי עדות איירי אבל לא משמע הכי בסוף מכילתין גבי עגלה ערופה וביבמות פ' האשה בתרא דהתם בבא דסיפא אשמעינן קולא ומציעתא לחומרא ועי' בלשון הרע"ב ז"ל במתניתין ובדברי התוס' י"ט ז"ל שם. ועיין עוד שם בתוס' י"ט ז"ל שדקדק מדוע השמיט הרמב"ם ז"ל הך בבא דאשה אומרת נטמאת כו' וכבר כתבו שם התוסח"ד שנאמר שם בדברי הרמב"ם ז"ל גבי פסולין מחצה על מחצה היתה שותה והיינו הך אלא הא דמשמע מדבריו דגבי פסולין לא איתמר האי חילוקא דבת אחת לזאח"ז ובכל גוונא היתה שותה וכן כתב גבי עגלה ערופה הארכתי בזה ג"כ שם ביבמות והבאתי שם דברי האומר דלדעת הרמב"ם ז"ל הפסולים שנאמרו גבי סוטה ועגלה ערופה הוא מדבריהם ולא נראו לי דברים אלו כמו שהארכתי שם:

ועוד צריך לדקדק בלשון הרמב"ם ז"ל שם פ"א הלכה כ' שכתבו כל סוטה שאמרנו שאינה שותה מפני עידי טומאה הרי זו אסורה על בעלה לעולם שהרי נאסרה בקינוי וסתירה והשתי' שתתירה נמנעה שהרי יש בה עד עכ"ל משמע מדבריו דהיא אינה אסורה אלא מפני קינוי וסתירה ונאמנות העד לא מהני אלא למנוע השתיה ובאמת אין הדין כן דמחמת מניעת השתיה לחוד לא הויא אלא ספק סוטה וע"פ העד הויא ודאי סוטה והיינו משום נאמנות העד על הטומאה עצמה וכבר כתבתי לעיל במכילתין כדברי המשל"מ ז"ל:

פרק שביעי

תוס' בד"ה אלו נאמרין בלשונם פי' כל אדם בלשונו שהוא שומע ולא בלשון שאינו שומע כו' וכן הוא גירסת הירושלמי מדבריהם ז"ל משמע דאם אמר אחד מכל אלו בלשון שאינו שומע לא יצא ובשלמא בפרשת סוטה א"ש דאם אינה שומעת ומבינה אין כאן קבלת שבועה ושאר כל הדברים דאמרינן בגמרא שצריך לומר לה וכן שבועת העדות והפקדון צריך לקבל עליו שבועה בעינן דוקא שיהיה שומע ומבין אבל ק"ש ותפלה וברהמ"ז דמעיקר הדין כוונה לא מעכבא בהו לבד פסוק ראשון של ק"ש וברכת אבות בתפלה אמאי לא יצא בכל לשון אפילו למדי בלשון פרסי כי היכי דיוצאין בלשון הקודש אפילו מי שאינו מבין ובכל הני כל הלשונות שוין והתוס' ז"ל לקמן בד"ה ק"ש הקשו אמאי שייר הלל וקידוש וברכת הפירות וברכת המצות וכתבו לחלק דהני נאמרין בכל לשון אפילו אינו שומע ומבין ולא דמי להני דמתניתין דבעינן שיבין הלשון דוקא ולא ידענא מנ"ל לחלק בזה ומה לי ברכת המזון וברכת הפירות וברכת המצות וקושיתם ז"ל אינו מוכרח דקידוש דבכלל תפלה הוא דעיקר קידוש היום הוא בתפלה וכיון דתנן סתמא בתפלה בכל לשון בכלל כל התפלות בין דחול בין דשבת וי"ט וברכת הפירות והמצות בכלל ברכת המזון היא וכיון דברכה דאורייתא נאמרה בכל לשון כש"כ שאר הברכות דאינן אלא דרבנן והלל ג"כ נראה דבכלל תפלה הוא דכל סיפור שבחו של מקום הוא בכלל תפלה ומ"מ נראה דבכל הני אע"ג דכוונה לא מעכבא בהו מ"מ אם אינו מבין הלשון לאו כלום קאמר דומיא דסוטה וכן אמרינן גבי ק"ש שמע בכל לשון שאתה שומע וכן גבי ברהמ"ז ילפינן בירושלמי מוברכת שיהא יודע למי מברך והא דיוצא אם אומר בלשון הקודש אע"ג דאינו מבין הלשון הוא משום נשים וע"ה אבל מדברי התוס' ז"ל שם בד"ה ק"ש משמע דגם בלה"ק לא יצא אם אינו מבין שכתבו דהא דלא חשיב מגילה היינו משום דבמגילה לועז ששמע אשורית יצא משמע דבהני דמתניתין לא יצא אפי' בלה"ק אם אינו מבין אלא דווקא בלשון שהוא מבין ומה יעשו נשים וע"ה בק"ש וברהמ"ז:

ולפי דעת הרמב"ן ז"ל במגילה פ' הקורא ע"פ דבלעז לא יצא במגילה אלא אם אינו יודע בלה"ק וכמו שהביא הר"ן ז"ל שם דכן משמע בירושלמי א"ש בלא"ה דלא חשיב הכא מגילה דבהני דמתניתין יוצא בכל לשון אפי' יודע נמי לה"ק והא דבמגילה לא יצא הוא משום דאין הספרים נכתבים בכל לשון ולמי שאינו יודע בלה"ק התירו לכתוב בלשון שהוא מבין אבל לא למי שיודע בלה"ק וכמו שכ' הרמב"ן ז"ל שם ובירושלמי בפרקין משמע קצת דכל הני ג"כ לא הותרו בלשונם אלא אם אין יודעים בלה"ק דאיתא התם ר' לוי בר חיתא אזל לקיסרין שמע קלין קריין שמע אלונסתין (שמע אותן שקרו את שמע בלשון יון או באיזה לשון אחר) בעא מעכבתין (רצה לעכבן) שמע ר' יוסי איקפד אמר כך אומר אני מי שאינו יודע לקרות אשורית לא יקרנה כל עיקר בתמיה (אלא יוצא בלשון שהוא יודע) השיב ר' ברכיה הרי מגילת אסתר היה יודע לקרותה אשורית ולעז אינו יוצא אלא אשורית אמר ר' מנא מגילת אסתר היה יודע לקרותה אשורית ולעז אינו יוצא אלא אשורית בלעז יוצא בה בלעז וכן יוצא בה בכל לשון שהוא יודע ופי' הפ"מ ז"ל דר' ברכי' השיב ממגילה דאינו יוצא בלעז ותי' לו ר' מנא דווקא אם יודע אשורית הוא דאינו יוצא בלעז אבל אם אינו יודע אלא בלעז יוצא בלעז וה"נ דכוותה דלא הותר בכל לשון אלא אם אינו יודע בלה"ק אלא דאין זה מובן דהא ר' ברכיה גופיה נמי ה"ק דווקא אם יודע בלשון אשורית אינו יוצא בלעז ומה היתה תשובתו והיה נראה דה"ג השיב ר' ברכיה הרי מגילת אסתר דיוצא נמי בכל לשון ואמאי לא חשבה תנא דמתניתין ואמר לו ר' מנא דבמגילה אם היה יודע אשורית אינו יוצא בלעז משא"כ בהני דמתניתין דיוצא בכל לשון אפי' יודע אשורית ג"כ אבל מהא דסיים התם ותפלה כדי שיהא יודע לשאול צרכיו וברכת המזון כדי שיהא יודע למי מברך משמע דמשום הכי התירו בלשונו כדי שיהא יודע למי מברך והיינו אם אינו יודע אשורית אחר כל הנ"ל דברי התוס' ז"ל צ"ע במה שחילקו בין הני דמתניתין להלל וברכת הפירות והמצות ואין שום טעם לחלק:

שוב מצאתי בתוספתא דמכילתין פרק שביעי דתני בהדיא ברכת הלל שמע ותפלה נאמרים בכל לשון הרי מבואר דהלל ותפלה שוין הם בדינן ודלא כמו שכ' התוס' ז"ל ועיין בש"ע א"ח סי' ס"ב במ"א ז"ל שהביא ד' התוס' ז"ל בפשיטות ולדידי צ"ע טובא וכנ"ל. וכן משמע מלשון הרמב"ם ז"ל פ"א מהל' ברכות דכל הברכות דינן ע"ב גמ' דכתיב ואמר הכהן לאשה בכל לשון שהוא אומר ורש"י ז"ל גרס ואמר הכהן אל האשה בלשון שהיא שומעת דאל האשה משמע דברים הנכנסים בלבה שתהא מכרת בלשון ולפי גירסא זו לא איתרבי אלא אם אינה מבינה בלה"ק צריך שיאמר לה בלשון שהיא שומעת ומבינה אבל אם היא מבינה בלה"ק מנ"ל דבכל לשון ג"כ מותר אבל לגירסת הש"ס וכן הוא גירסת הרמב"ם ז"ל בכל לשון שהוא אומר אתי לרבות דבכל לשון מותר ולא ילפינן בק"ו מחליצה דבלה"ק וזה שתהא מכרת בלשון ממילא ידענא דכתיב ואמרה האשה אמן אמן אלמא דצריכה שתבין האלה והשבועה אלא דה"א דצריך שיאמר לה בלה"ק ואח"כ יפרש לה מה שהוא אומר להכי מרבי בכל לשון שהוא אומר דאין צריך לה"ק כלל אבל בירושלמי ובספרי משמע כפירוש רש"י ז"ל דר' יאשיה דריש התם ואמר כו' בכל לשון שהיא שומעת אמר לו ר' יונתן אינו צריך הרי הוא אומר ואמרה האשה אמן אמן שמע מינה דצריכה שתהא שומעת אלא ואמר הכהן לאשה איצטריך שלא יאמר לה ע"י תורגמן וי"ל לפי מש"כ לעיל לפי גירסת הירושלמי אלו נאמרים בלשונם דאתי לאשמעינן שנאמרים דוקא בלשון שמבינים לזה שפיר קאמר ר' יונתן דלא צריך קרא ומואמרה האשה כו' שמעינן אבל לפי נוסחת תלמודין אלו נאמרים בכל לשון אתי לאשמועינן דלא בעינן דוקא לה"ק שפיר איצטריך קרא גבי סוטה להכשיר כל לשון אפילו מבינה בלה"ק ג"כ. ועיין בתוי"ט ז"ל שכתב דבספרי יליף מ"ד דבלשון הקודש מואמרה האשה כו' וכן העתיק הפ"מ וט"ס הוא אלא יליף מזה בספרי דאפילו בכל לשון ע"ש בספרי ובירושלמי:

תוכן העניינים

קרן אורה על סוטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה