אור ברסלב

קרן אורה על סוטה· רבי יצחק מינקובסקי

דף כח.

דף כז:

גמ' אין האיש מנוקה מעון כו' ופי' רש"י ז"ל בא עליה בעלה אחר שנסתרה וכן פי' רש"י ז"ל בכמה דוכתי וכבר האריך בזה המשל"מ ז"ל וכתב דרש"י פליג בזה עם הרמב"ם ז"ל שכ' דאפי' על איזה ביאה אסורה הוי אינו מנוקה מעון והקשה שם דברי רש"י ז"ל אהדדי דבסוף מכילתין כתב בעצמו דאפי' ביאת איסור מאחרת הוי אינו מנוקה מעון ונראה בדעת רש"י ז"ל דודאי דרך ניאוף יחשב לו עון אפי' מאחרת וכדכתיב קרא לא אפקוד על בנותיכם ואפי' בנותיו וכלותיו אם רגילים בזנות והוא לא כהה בהם ג"כ עון הוא וכמו שכ' הרא"ש ז"ל. אבל אלמנה לכה"ג אע"ג דביאת איסור הוא מ"מ כיון דלא הוי דרך זנות אלא דרך אישות חשיב שפיר מנוקה מעון ולהכי כתב בטעמא דאלמנה לכה"ג משום שכתוב כי תשטה אשתו הראויה לו וכדאיתא בספרי ובכה"ג אינו חשוב עון אלא אם בא עליה בדרך דאינו מנוקה מאותו עון עצמו וזה שפי' בכל דוכתי אינו מנוקה מעון שבא עליה בדרך ובהכי איירי פשטא דקרא והכא בלא"ה א"ש מה שפי' דווקא בא עליה בדרך משום דס"ד דבדקי ליה מיא ומיא וודאי לא בדקי לבעל ולבועל אלא על עון זה לבד ולא על עון אחר וכמ"ש לעיל מדברי הירושלמי:

גמ' מכלל דר"ע וו"י דריש ובירושלמי בפירקין מסיק איפכא דר"ע דריש באו באו ב' פעמים וכן נטמאה נטמאה ותליא הא בפלוגתא דר"ע ור"י בעלמא דר"ע דריש לשונות כפולין ויליף הכא מבאו באו ור' ישמעאל דלא דריש לשונות כפולין יליף הכא מוו"י ואינו מובן לפ"ז מאי הוסיף רבי על ר' עקיבא ומש"כ דר' יהושע אתי לסיועי לר"ע דר' זכריה בשם ר' דריש נמי הכי הוא תמוה דרבי היה תלמיד תלמידו של ר' יהושע ולא היה בימיו כלל ובסנהדרין ריש פ' ד' מיתות דריש ר"ע נמי בת ובת מוי"ו יתירא ע"ש דמשמע דר"ע ור"י דריש וו"י ועיין במשל"מ ז"ל פ"ג שנסתפק אי המים בודקים לבועל בעתיד לר"מ דמשביעין אותה על העתיד ולכשתטמא מערערין אותה המים אי זה הבועל ג"כ נבדק ומסתברא ליה דנבדק גם הוא ויישב בזה הא דלא כתב הרמב"ם ז"ל דאי בדקו אותו ולא אותה דאסורה אם אשת כהן היא והיינו משום דאיכא למימר דנסתר עם אחרת שכבר שתתה והשביע אותה על העתיד ונבדק הוא עכשיו ואין זה מובן דהא בבדקו אותה ולא אותו דוודאי איכא למיתלי דנסתרה עם אחרים ואפ"ה אם גירש אסור בה ותלינן דהוא שוגג וה"נ לא תלינן באחרת להתירה לבעלה או לבועל אם גירש אלא תלינן שהיא שוגגת והבועל אסור בה וגם בעלה כהן ליתסר וכבר כתבתי לעיל מה שנ"ל בזה:

תוס' בד"ה מה ת"ל כו' וא"ת וכי איצטריך קרא למיסר ספיקא. עי' מהרש"א ז"ל שהקשה הא איצטריך למיסר דלא נימא אוקמא אחזקת כשרות ונראה דלשון הש"ס קשה להו מגיד לך הכתוב שהספק אסורה משמע דאתי לאשמעינן דספיקא אסורה וזה לא איצטריך והוי ליה למימר דאתי לאשמעינן דספק הוא וממילא ידעינן דאסורה להכי כתבו דקרא אשמעינן דלאו מספק אסורה אלא וודאי אסורה ועבר עליה בעשה וודאית ולא דמי לספק חלב או שומן דאסור ג"כ מה"ת וצריך כפרה דאיסור זה מספק הוא שמא חלב אכל אבל הכא אפי' אם היא טהורה עבר בעשה אם בא עליה קודם שהיה ולפי"ז אם אכלה תרומה קודם שתיה ואח"כ שתתה ונמצאת טהורה אפ"ה איסורא קעבדא ולא אמרינן איגלאי מילתא למפרע דטהורה היא ואילו בספק רה"י דילפינן מינה ודאי לא כן הדין דאי איגלאי מילתא דטהורה הואי אין עליה טומאה כלל ועי' תוס' ז"ל יבמות דף י"א שכתבו דלא אסרה תורה אלא משום שמא נטמאה וכבר הארכתי בזה בסוף נזיר בחי' בעיקר הדין הזה אי ספק רה"י דגמרינן מסוטה הוי טומאה וודאית ובארתי שם מה שנ"ל מדברי הרמב"ם ז"ל דלא הוי אלא טומאת ספק מד"ת וכן סוטה ספק איסור היא ויתבאר עוד בזה לקמן בשמעתין:

תוס' בד"ה אינו דין כו' נזיר ועושה כסא יוכיחו שלא עשה בהם ספק טומאת התהום כוודאי ותירוצם נכון בזה דאין לעשות יוכיח ממידי דיליף מהלכה דביוכיח צ"ל אף אני אביא כו' ואין ללמוד מהלכה אבל בלא"ה אין כאן קושיא דטומאת התהום לאו מטעם ספק הוא דמטהרינן אלא אפי' וודאי נטמא כל שהיא טומאת התהום שלא ידע בה אדם מעולם הותרה לנזיר ועושה פסח ולא שייך למימר בזה לא עשה ספק כוודאי:

בא"ד הקשו אמאי לא פריך הכא מה לסוטה שכן יש רגלים לדבר וכדאמרינן בריש נדה הכי השתא התם יש רגלים לדבר ותמה המהרש"א ז"ל הא לר"ש אמרינן התם הכי בנדה שם ולר"ש באמת לא ילפינן ספק טומאה ברה"י מסוטה כמו שפי' רש"י ז"ל ועי' בתוס' שם דר"י ז"ל לא פי' כפי' רש"י ז"ל. אלא ר"ש ג"כ מודה בכל ספק טומאה ברה"י דשורפין והיינו כמו שכתב כאן דבסוטה יש רגלים לדבר היינו דאיכא ריעותא וכן בשרץ איכא ריעותא דהשרץ קמן אצל הטהרות אבל גבי מקוה ליכא ריעותא כלל:

ומה שכתבו בסוף דבריהם אבל קודם העדאה עדים לא היא שום ריעותא. לא ידענא כוונתם בזה ואולי נתכוונו למה שהקשו לעיל דבעי למילף עדות הראשונה מעדות אחרונה דע"א מהימן והיכי מצינן למילף הא בעדות ראשונה ליכא רגלים לדבר היינו דליכא שום ריעותא קודם העדאת עדים הראשונים ודו"ק ויש לדקדק קצת לפי סברת התוס' דרגלים לדבר דסוטה לא הוי אלא ספק השקול כמו ספק נגע בשרץ א"כ הא דאמר רבי ישמעאל בריש מכילתין מפני מה אמרה תורה דע"א נאמן בטומאה מפני שרגלים לדבר א"כ בכל ספק דבר שבערוה היכא דאיכא ריעותא כגון זרק לה קדושין ס' קרוב לה ס' קרוב לו דאיכא ריעותא דהבעל כאן וקדושין כאן דומיא דספק מגע שרץ יהיה ע"א נאמן כמי בסוטה כיון דזה חשיב רגלים לדבר ובכתובות דף כ"ב מבואר דע"א לא מהימן אפי' בכה"ג גבי ע"א אימר נתקדשה כו' וכדאיתא בתוס' שם דמיירי בכה"ג דספק קרוב לו כו' דאיתרע חזקתה ואמאי לא מהימן העד שאומר שנתקדשה כמו גבי סוטה דנאמן העד שאומר שנטמאת אף שעד אחר מכחישו אלא וודאי שאני רגלים לדבר דסוטה דקרוב הוא לוודאי שנטמאה והדק"ל היכי ילפינן ספק מגע שרץ מהא וי"ל דלעולם ע"י רגלים לדבר לא הוי אלא כספק מגע שרץ. ואפ"ה ליכא למילף מינה בעלמא בדבר שבערוה שיהיה ע"א נאמן כה"ג משום דהכא שאני דבלא העד עשה התורה ספק כוודאי ולאו מספק היא אסורה וכמו שכתבו התוס' ז"ל אלא דקיל איסורה. ולאו אין בה להכי מהימן העד לאסור אותה לגמרי וכהן לוקה עליה משום זונה:

תוכן העניינים

קרן אורה על סוטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה