קרן אורה על סוטה· רבי יצחק מינקובסקי
דף יא.
גמ' חד אמר חדש ממש וח"א שנתחדשו גזירותיו י"ל דשניהם לדבר אחד נתכוונו כי מלך ב"ו לא יעשה דבר כ"א בכחו העליון וכמבואר בדברי הזוה"ק ויאמר אל עמו דקאי על שר העליון והוא האומר לעשות דבר והמלך התחתון מוציא אל הפועל ועל פרעה איכא למימר חדש ממש אבל בכחו העליון צריך לומר שנתחדשו גזירותיו אחר מיתת הדור ההוא. כי בעודן חיים ידע את יוסף ולא היה יכול להרים ראש מפני זכות יוסף וכל אחיו אבל אח"כ הוי דמי כמאן דלא ידע ליה ויתיישב בזה הא דמייתי לקמן דהוא לקה תחלה מקרא דובכה ובעמך כו' ולא מייתי מרישא דקרא ועלו ובאו בביתך כו' וכמו שדקדק מהרש"א ז"ל בח"א וזה משום דרישא דקרא קאי על פרעה ממש וברייתא אתי לאשמעינן דהוא לקה תחלה יכוין על השר ומושל העליון וע"ז חזר ונאמר ובכה כו' כי המכות ג"כ התחילו בשר שלו וכמו שאמרו ז"ל כשהוא נפרע מן האומה כו':
הבה נתחכמה באו ונחכם למושיען של ישראל כו' מזה משמע דעצה הראשונה היה לדונם במים ובמקרא מבואר כי תחלה עינה אותם בסבלותם ואח"כ גזר על המילדות אם בן הוא והמתן אותו ואח"כ גזר להשליך היאור אבל כ"ז נעשה בחכמת רשע מפני אשר עלה על ראשם מורא מושיען של ישראל פן ישיב להם גמולם בראשם ע"כ התחכמו לענותם בפה רך והוא הכניס צוארו תחלה בעול העבודה ודימה כי לא ימצא אותו חטא ועון בזה וגזירה זו היתה מעין דין אש אשר נתייראו לדונם בזה בעצמם ע"כ עשו בחכמה ובערמה להרתיחם ולשרפם בעינוי העבודה. וכאשר ראה כי לא נעשתה עצתו בזה וכאשר יענו אותו כן כו'. התחכם בעצה מדין חרב ולא הוא בעצמו אלא צוה למילדות אם בן הוא כו' ובכ"ז לא צוה לעמו לעשות דבר מפני היראה ממושיען של ישראל אבל בהשלכת היאור נאמר ויצו פרעה לכל עמו:
והוא כנ"ל כי זה היתה עצה הראשונה מה שאמר לעמו לעשות. וכמו שנאמר ויאמר אל עמו כו' כי דימה בזה כי במים לא יגיענו העונש מפני השבועה שלא להביא מבול לעולם ובסבלותם דימו כי כביכול יצא מיכולתו עונש המים אבל סכלים המה ולא ידעו כי שבועתו היתה בחסדו הגדול שלא להחריב עולמו עוד' אבל לעשות בהם משפט אומה אחת הוא עושה ולא זו בלבד אלא גדולה מזאת הוא עושה כי מביא את מקבל העונש אל העונש כי המצריים הלכו בעצמם אל הים וזה מפני אשר בידו ית' הוא והוא גוזר על החוטא שהוא יקבל על עצמו עונשו ומשפטו כי שרש העליון של המלך או אדם פרטי הכל בידו ית' הוא והוא מצוה להובילו אל מקום העונש והמשפט כמו שנאמר פלגי מים לב מלך ביד ה' יכוין כי הלב מלך הוא שרשו העליון ביד ה' הוא ע"כ אל אשר יחפוץ יטנו כי לב המלך בעצמו מוליכו לקבל עונשו וכן נאמר גבי ירידת פרעה אל הים וחזקתי את לב פרעה ורדף כו' כי לבו ושרשו חיזק אותו ועשה בהם רצון לירד אל הים ובזה יובנו דברי יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם והוא כנ"ל כי ראה בזה כי הקב"ה הוא גדול על שרי מעלה ג"כ כי הוא בעצמו היה מוכרח להוליך את עמו אל המשפט והעונש וזה כי בדבר אשר זדו כי בכח הזה אשר ביקשו להרע לישראל שב עליהם והוא בעצמו מוכרח להוליך את עמו אל הרעה. וזהו שאמר בקדירה שבישלו בה נתבשלו וכן היה סוף בלעם היועץ הרע. כי נהרג בחרב שלו כמבואר בדרז"ל אבל יתרו שברח מעצה הנבערה הזו זכו בניו לישב בלשכת הגזית לעשות משפט ברשעים ומורדים באמת וצדק ולנקום נקמת ה' ב"ה וע"פ הנ"ל יש לכוין מש"נ ויאמר מצרים אנוסה כו' כי ה' נלחם להם במצרים יכוין כי ראו שנלחם אתם במצרים עצמו היינו בכח עליון שלהם אשר זדו בכחו להרע לישראל עתה היה להיפך ושב להרע להם ועי' זוה"ק מש"כ ע"פ ויסר את אופן מרכבותיו והבן:
ויבן ערי כו' ח"א שמסכנות כו' עי' מהרש"א ז"ל בח"א שדקדק למה הוציאו הלשון הזה ממשמעות כל המקומות שנאמר פרי מסכנות ונראה דלפרעה מיותר הוא דהא ויבן נאמר על פרעה ותו מסכנות לפרעה ל"ל לזה דרשו כי הבנין הזה היה היפך ממחשבתו כי פרעה חשב לבנות ערי מסכנות כפשוטו למען לא יעלו ישראל מארצו ועוד אמרו ז"ל כי הרבה נתמעכו בבנין הכוונה כי חשב שע"י עבודתם בבנין הזה יבלעם חיים אבל בסוף היה לרע לו כמבואר בפ' עת אשר שלט האדם כו' לרע לו ונעשו לפרעה ערים המסכנות אותו וממסכנות אותו ושניהם היו כמו שפרעה בתחלה רצה למסכן אותם כמו שנאמר למען ענותו לשון עוני ואח"כ חשב לסכן אותם וגזר להשליך היאור כן היה בו בתחלה נתמסכן כמו שנאמר וינצלו כו' אח"כ נסתכן וטבעו כולם בים וכ"כ דרשו בשמות הערים מר דריש ראשון ראשון מתרוסס. ובשביל זה נתמסכן ומר דריש פי תהום בולעו להורות על הסכנה אשר כולם תהומות יכסיומו ולעומת שני המחשבות האלו למסכן ולסכן את ישראל רוח הקודש מבשר להיפך כן ירבה ולא די בריבוי לבד אלא כן יפרוץ: