קרן אורה על סוטה· רבי יצחק מינקובסקי
דף טז.
תוס' לרבות שילה כו' וכתבו לקיים הגירסא נוב וגבעון דס"ל לאיסי בן יהודה כרבי יהודה דאמר כל שהציבור והיחיד כו' מקריבין באהל מועד שבגלגל ולכאורה לר"י נמי הא אמר דאין מנחה בבמה ואפי' בבמה גדולה ועיין תוס' זבחים שם וי"ל דס"ל כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא וכתב מהרש"ל ז"ל דהתוס' ז"ל מקיימין גם גירסא שילה משום דשילה יותר לאו בכלל משכן הוא מבית עולמים ע"ש ולדבריו איצטריך לרבות כולהו משום דה"א דאינו נוהג אלא באהל מועד שבמדבר ואין זה מובן דבלשון משכן וודאי גם שילה בכלל ובאהל מועד הוא דה"א דלא הוי אלא אהל מועד שבמדבר ומד' התוספות ז"ל לקמן בד"ה ובית עולמים משמע דלא צריך אלא לנוב וגבעון או לבית עולמים משום דהואי רצפה אבל לשילה לא איצטריך קרא ולמאי דתנן במתניתין נכנס להיכל כו' משמע דצריך דווקא היכל א"כ בנוב וגבעון לכאורה לא היה כל חילוק מחיצות אלא קדושת עזרה לבד אבל ז"א דוודאי היה בהן כל המחיצות וכמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' בית הבחירה:
גמ' כי תיבעי לך אליבא דב"ה דאמרי אפר קרוי עפר כו' עי' תוס' פ' כיסוי הדם שכתבו דלב"ה נמי מרבינן מוכסהו ואי לאו ריבויא לא הוי מכסינן באפר א"כ לב"ה נמי הכא דליכא ריבויא מהיכי תיתי למימר דאפר בכלל עפר אלא ודאי משמע דלב"ה אפר נפקא לן ממשמעותא דעפר אלא דמהא דאמרינן לקמן וליחשב נמי הא דהלכה עוקבת מקרא משמע כדבריהם בחולין דאי ממשמעותא דעפר נפקא ואפר נמי בכלל עפר א"כ לאו עוקבת היא וכמו שהקשו התוס' ז"ל בד"ה ואם איתא אבל גם לדברי התוס' ז"ל בחולין דמריבויא דוכסהו נפקא ג"כ קשה מאי פריך וליחשב נמי הא מנ"ל דס"ל לר' ישמעאל הלכה זו גבי עפר סוטה דילמא לא ס"ל הלכה זו דבכל דבר אלא גבי כיסוי ולא גבי סוטה ועוד מ"ש דמיבעי ליה להש"ס באפר לחוד ואמאי לא מיבעי ליה לכל שאר דברים דמרבינן לענין כיסוי או כשירים לסוטה ג"כ כיון דאפר נמי לאו ממשמעותא דעפר נפקא אלא מריבויא דוכסהו. א"כ שאר מילי נמי והוי מצי למיבעי גם לב"ש וצ"ל דבשאר מילי דמרבינן לכיסוי ודאי לא ילפינן סוטה מכיסוי כיון דלא כתיב הכא ריבויא אבל עפר נהי דמריבוי ילפינן מ"מ כיון דגלי רחמנא דבכלל עפר סתם הוי אפר ג"כ ממילא אמרינן דלענין סוטה ג"כ הוי בכלל עפר ולהכי לא מיבעי ליה אלא באפר אבל עדיין במקומה עומדת מה שהקשיתי לר' ישמעאל דאמר דגבי כיסוי לאו מריבויא דקרא ילפינן אלא מהלכה דעוקבת המקרא והיינו משום דאפר לאו בכלל עפר הוא במשמעותיה א"כ מנ"ל דנאמרה הלכה ג"כ בסוטה ומכיסוי ליכא למילף כיון דהלכתא הוא ועוד דלמא להכי לא חשיב לה משום דלא הוי דומיא דאינך דהלכה בכל דבר והכא ע"כ לא נאמרה הלכה אלא על עפר ולזה י"ל דמ"מ עוקבת היא ולענין קושיא קמייתא נראה דהכי פשטינן כיון דאשכחן לר"י דלא חשיב לה וע"כ ס"ל לענין סוטה דאפר לאו בכלל עפר ממילא לב"ה ג"כ דינא הכי דלא אשכחן דפליג ר"י אב"ה גבי סוטה ועיין בד' מהרש"א ז"ל ובד' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה בחולין פ' כיסוי הדם שכ' שם דלרבנן נמי כמה דברים מקבלה נפק"ל וא"כ י"ל דר"י לא פליג כלל אהך דרשא דחולין כיון דאיצטריך להלכה לכ"ע אבל בירושלמי קידושין פ"ק משמע דפליגי וכל הני תלת מילי כולהו חדא היא וכסהו בעפר משמע דוקא עפר ומוכסהו מרבינן כל דבר וכן וכתב לה ספר מוכתב מרבינן כל דבר ורצע כו' במרצע מורצע מרבינן כ"ד ואמרינן התם בירושלמי עד כדון כר"ע דדריש כי האי לישנא אבל לר' ישמעאל דלא דריש כי האי לישנא ודברה תורה כלשון בני אדם מ"ט דאיתרבי כל הני בכל מילי וקאמר דר"י מהלכה יליף לה ועוקבת המקרא ולפ"ז אין צריך למש"כ רש"י ז"ל דר"י ס"ל דוכתב אתי דאין מתגרשת בכסף אלא דצ"ל דר"י ס"ל כריה"ג דבספר משמע בספר ממש דאי כרבנן הא אמרי דלספירת דברים הוא דאתי ולא איצטריך הלכה דבכל דבר:
רש"י והלכה כו' ובירושלמי כו' והיא נראה בעיני מאוד דהך דתער מוספת היא עכ"ל משמע דס"ל בדברי הירושלמי דלא חשיב אלא הלכה העוקבת ולא המוספת והרי התם בקידושין חשיב ר' ישמעאל גם הך דמצורע ובג' מקומות הלכה עוקבת מקרא ובמקום אחד הלכה עוקבת מדרש היינו הך דמצורע דע"י הדרש לא היה לגלח אלא מקום כינוס שער ונראה והלכה דמגלח כדלעת אלמא דחשיב גם מוספת והא דלא חשיב תער י"ל דלא חשיב אלא קום ועשה אבל לא דבר שהוא בל"ת:
תוס' ואם איתא כו' והא סבירא ליה כב"ש כו' לפי דבריהם הכא דר"י ס"ל כב"ש דאפר לא איקרי עפר א"כ אמאי איצטריך דבר המגדל צמחים הא אפר לא איקרי עפר ולא מגדל צמחים ג"כ וכבר הבאתי לעיל ד' הר"ן ז"ל בחולין שכתב לד' הרמב"ם ז"ל דלא בעינן מגדל צמחים וי"ל דר' ישמעאל הכי ס"ל והלכה בכל דבר אבל בירושלמי איתא בדברי ר"י והלכה בכל המגדל צמחים: