קרן אורה על מנחות· רבי יצחק מינקובסקי
דף צב.
תוס' בד"ה השוו כו' וא"ת לוים במה מתכפרים כו' אין קושיא זו מוכנת בגמרא ערוכה היא שם בפ' הזרוע דהאי תנאי ס"ל דלוים לא עיקרו עם ולהכי מיבעי ליה יכפר אלו הלוים ע"ש ובשבועות ביארו קושייתם ע"ש:
שם גמרא הפר טעון סמיכה כו'. ופריך הש"ס אהדדי הני ברייתות ומסיק דהכי מתרצא ר"י יליף מהפר דשעירי עו"ג אין טעון סמיכה ור"ש אמר דשעירי עובדי גלולים טעונים סמיכה מרבויא דעל ראש השעיר דכתיב בשעיר נשיא ואיצטריך מיעוטא דהחי. שלא נאמר דסמיכות שעיר עובד גלולים הוא באהרן וצ"ל דהא דאיצטריך למעוטי שלא יהא באהרן משום דה"א דממיעוטא דהפר אימעיט שעיר עובד גלולים דאין סמיכתו בזקנים אלא באהרן וכדתני בברייתא קמייתא להכי איצטריך מיעוטא דהחי והשתא ר"י לא דריש למיעוטא דהחי ור"ש לא דריש מיעוטא דהפר ולא הבנתי דברי התוס' ז"ל לעיל בד"ה ואין שעירי עובדי גלולים כו' שכתבו לר"י דליכא למימר איפכא דמהחי ממעט שעיר נחשון כו' הא ר"י לא דריש מיעוטא דהחי אלא מיעוטא דהפר ופריך הש"ס לר"י למה לי מיעוטא דהפר תיפוק ליה מהלכתא דגמירי שתי סמיכות בצבור ומשני גירסא בעלמא פירש"י ז"ל דקרא אסמכתא בעלמא ולא ניחא ליה להש"ס למימר דמהלכתא ה"א דגמירי שתי סמיכות בזקנים אבל שעיר המשתלח אינו בכלל דסמיכה באהרן כיון דאהרן בעליו הוא ג"כ והתוס' ז"ל כתבו בשם רש"י איפכא דר"י לית ליה הלכתא ולא משמע הכי לעיל דאליבא דר"י הוא דאמר רבינא דגמירי הלכתא גם מש"כ דלר"י אימעיט גם זבחי שלמי צבור מהפר אינו מוכרח דשעירי עובדי גלולים הוא דממעטינן דהוי חטאת ולפנים כוותיה אבל זבחי שלמי צבור לא דמי ליה ושפיר איכא למילף בק"ו משלמי יחיד וע' בדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה. והדר פריך לר"ש למה ליה רבוי' לשעיר עובד גלולים הא מהלכתא שמעינן דגמירי שתי סמיכות וע"כ אתי לשעיר עובד גלולים דשעיר המשתלח לאו סמיכה בבעלים הוא ומשני דמהלכתא ה"א דאתי לשלמי צבור והוי מצי למימר דמהלכתא ה"א דאתי לשעיר הנעשה בפנים וי"ל דמילתא דפשיטא קאמר ודו"ק:
שם גמרא קרבנו ולא הבכור כו'. ומסקינן דקרא אסמכתא בעלמא הוא ומסברא ידעינן דבכור ומעשר ופסח אין טעונין סמיכה דמשלמים ליכא למילף והקשו התוס' ז"ל אמאי לא נילף בהקישא דביום צוותו כו' וי"ל דלא ילפינן בהקישא כי היכי דלענין נסכים לא איתקשו לשאר קרבנות ועוד נראה דמצות סמיכה הוא כדי להתוודות על הסמיכה אותו חטא מהקרבן כדתני בתוספתא במכילתין ובכור ומעשר ופסח אין בהן חטא אלא דבשלמים ג"כ אין בהם חטא וכמ"ש הרמב"ם ז"ל דאין מתוודה עליה אלא אומר דברי שבח וי"ל עוד דבכור ומעשר דקדושתן מאיליהן דעשירי ג"כ מאיליה קדוש ליכא בהן סמיכה דלאו קרבנו הוא ופסח אומר עליה הלל בעשייתו ג"כ אין צריך לסמוך כדי לומר עליה דברי שבח והרמב"ם ז"ל בחיבורו כתב דרשא דקרבנו שכתב מפי השמועה למדו קרבנו ולא בכורים והוא דלא כמסקנת הש"ס דלשון מפי השמועה האמור בדבריו בכמה מקומות הוא דרשא גמורה ועי' בפירוש המשנה: