אור ברסלב

קרן אורה על מנחות· רבי יצחק מינקובסקי

דף צא.

דף צ.

גמרא ומ"ש מאיל נזיר סד"א התם תרי מיני פי' דבאיל נזיר כתיב בהדיא מנחות ונסכים בפרשה נשא. אלא דקשה לי קצת הא דאמרינן משמע להביא את אלו אביא שעירי חטאת כו' דנראה מזה דלא איצטריך למעוטי שעירי חטאת אלא אחר שריבה עולת ראיה דבאה חובה ברגל הא בלא"ה איצטריך למעוטי דהא חובות צבור של רגל וודאי טעונין נסכים כמש"נ בהם וה"א דה"ה שעירי חטאת וצ"ל דמקראי דפרשת מועדות משמע דלא נאמר נסכים אלא בעולות דעליהם נאמרו ובתר הכי כתיב ושעיר חטאת כו' אבל הכא דמרבי מבמועדיכם כל הבא כמועדיכם הא דגם שעירי חטאת איתרבו ואיצטריך קרא למעוטי והא דאמרינן יכול כל העולה לאישי' אפי' מנחה טעון נסכים ג"כ קשה קצת דהא נאמר אחר ועשית' אשה כו' והקריב כו' מנחה עשרון סלת ויין כו' ואם הביא מנחה אטו צריך להביא מנחה למנחתו זה לא מסתבר וי"ל דאי לא כתיב עולה ה"א דוהקריב קמ"ל דמנחה ג"כ טעון נסכי יין:

שם תוס' בד"ה וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כו'. ע' בד' שכ' דלא איצטריך להא דבלא"ה פשיטא דבעי נסכים שאם אתה אומר כן פסלתו ול"נ דודאי איצטריך קרא גם לשלא לשמו בהא מאי דצריך לרבויא כל הני מכלל ופרט הוא משום דה"א הני דבאין שלא בחובה אלא מכח קדשים הן באין כמו וולד ותמורה דהוי מותר קדשים ואשם שניתן לרעי' דקרב עולה ועולה הבאה מן המותרות דכל הני לאו עיקר קדשים הם אלא מותר קדשים וה"א דאין טעונין נסכים וה"נ זבחים שנזבחו שלא לשמן כיון דלא עלו לבעלים הוי כבא מן המותר ולא בעי נסכים ולא שייך למימר הך סברא שאם אי אתה אומר כן פסלתו אלא באשם שלא לשמו שאם לא יביא נסכים היינו משום דלאו כמילתיה קאי וא"כ אתה פוסלו אבל אי נימא דכל שאין עיקר חובה אינו טעון נסכים אין אתה פוסלו בזה אלא כל קרבנות הבאין מן המותרות אין טעון נסכים להכי איצטריך כלל ופרט לרבות דהני נמי טעונים נסכים ועולה הבאה מן המותרות פירש"י ז"ל היינו הא דאמרינן לעיל דממותר נסכים לקיץ המזבח ובזבחים דף ק"ג אמרינן התם עולת איש פרט לעולה הבאה מן המותרות דאין עורה לכהנים ופריך הניחא למ"ד מותרות לנדבת צבור אזלי אלא למ"ד מותרות לנדבת יחיד אזלי מאי א"ל ולד' רש"י הבאה ממותר נסכים מיקרי נמי עולה הבאה מן המותרות בזה כ"ע מודו דלצבור אזלי לקיץ המזבח דע"כ לא פליגי אלא אם בא ממותר אשם דאיכא תנא דס"ל דנאמרה הלכה שיקרב עולה לשם בעליו אבל מותר נסכים דתנאי ב"ד הוא שיביאו מזה עולה לקיץ המזבח היינו עולת צבור ואם כן נימא דעולת איש אתי למעוטי עולה הבאה ממותר נסכים אלא וודאי לא מיקרי עולה הבאה מן המותרות אלא הבאה ממותר חטאת ואשם דיקרב עולה דלאו עיקר קרבן הוא בהא קאמר דאימעיט מעולת איש אבל מותר נסכים עולה הבאה מהם הוי כתחלת קרבן ואין למעט מעולת איש וה"נ דכוותא דע"כ לא איצטריך לרבויא מכלל ופרט אלא הבאה ממותר חטאת ואשם דלאו עיקר קרבן הוא אלא בא ממותר קרבן אחר אבל הבאה ממותר נסכים לא צריך לרבוי' אלא הוי כנדבת צבור לקיץ המזבח דודאי בעי נסכים ורש"י ז"ל נראה שפי' כן דאי עולה הבאה מן המותרות היינו ממותר חטאת ואשם א"כ היינו אשם שניתן לרעי' ואמאי תני לה בתרתי אבל בזבחים שם לא משמע הכי ודוק:

שם גמרא ככה תעשו לאחד כו' אבל בבת אחת תסגי ליה בנסכים דחד קמ"ל וקשה קצת כל הני קראי דלעיל למה כיון דכתיב כמספר נסכים ומספר הנסכים כמספר הקרבנות וצ"ל דלא הוי ידעינן איזה מספר קאמר קרא אי מספר פרטי אי מספר כללי כל נדר או נדבה או כל שם עולה ושלמים וק"ל:

לעיל

גמרא סד"א הואיל ואיכא לחד בהדה לא תיבעי נסכים ע' רש"י ז"ל בחומש שפי' בעולה ושלמים דנזיר שנאמר בו ומנחתם ונסכיהם משום דיצא מן הכלל שאר שלמים לדון בדבר החדש דטעון לחם להכי צריך להחזירו לכללו לנסכים וא"כ י"ל הכי גבי תודה ג"כ דיצא לדון בדבר החדש ועיין תוס' זבחים ד' מ"ט וכמש"כ שם ולקמן יתבאר עוד בזה:

שם גמרא ועדיין איני יודע אם טעונה נסכים כו' ת"ל ויין לנסך משמע דלא איצטריך קרא ביין לנסך אלא לרבות חטאת ואשם מצורע לנסכי יין אבל מנחה בגופייהו כתיב ושלשה עשרונים סלת כו' ומרבי נמי עולת מצורע והיינו משום דבאה חובה כ"ד דלאו בכלל נדר ונדבה היא ואפילו עולה אינה טעונה נסכים להכי אתי קרא על העול' או לזבח לרבות כל קרבנות מצורע לנסכים ומאי לזבח איתרבי חטאת ואשם של מצורע ופריך הש"ס ואימא את לרבות חטאת ואשם נזיר. ולפי הנ"ל לכאורה מסתבר טפי לאוקמי קרא דיין לנסך למצורע דמנחה כתב בגופיה ואתי קרא דיין לנסך לרבות דטעונין נמי נסכי יין אבל חטאת ואשם נזיר דמנחה נמי לא כתיב בהו מנ"ל לרבות בהו נסכי יין והתוס' ז"ל ע"ב בד"ה אימת חטאת ואשם נזיר כתבו דלהכי פריך מהני משום דאית בהו מנחה ואין זה מובן ובמצורע הוא דמנחה נאמר בגופיה אבל בחטאת ואשם נזיר צריך לרבות בהו מנחה ונסכים ונראה דכוונתם אתרווייהו דלא פריך מחטאת ואשם דעלמא ולא מוקי' לקרא אלא או במצורע או בנזיר היינו משום דבמצורע אית בהו מנחה דנאמר בגופיה ונזיר משום דדמי לנדבה ושקולים הם ואיכא למימר דקרא אתי להכי ולהכי ושפיר פריך ואימא חטאת ואשם נזיר ומשם לא ס"ד כו' איל בכלל הי' אבל בעולתו ושלמיו איצטריך קרא דמנחתם ונסכיהם משום דהוי חובה דיחיד ולא שמעינן מעולת ראיה וכדאמרינן לקמן לענין אילו של אהרן וא"כ אין אנו צריכין למש"כ רש"י ז"ל בחומש דלהכי צריך קרא דמנחתם כו' משום דיצא לדון בדבר החדש אלא בלא"ה איצטריך משום דכלל לא נאמר אלא נדר ונדבה אבל עולה ושלמי חובה לא הוי ידעינן להכי איצטריך קרא בצבור כמו עולת ראיה ושלמי חגיגה מקרא דאי במועדיכם ושלמי חובה דיחיד כמו עולה ושלמי נזיר ועולת מצורע ועולת יולדת מהני קראי דדרשינן להו והא דלא ילפינן להו חד מחבריה י"ל דמעולת מצורע לא מצינן למילף עולת נזיר ויולדת דשאני מצורע דחטאת ואשם דידהו נמי בעי נסכים ומעולת נזיר לא ילפינן לכולהו דשאני נזיר דדמי לנדבה ומעולת יולדת נמי ע"כ איכא איזה סברא דלא מצינן למילף עולת מצורע מינה כדמשמע מהא דפריך ואימא עולת יולדת ולא עולת מצורע וי"ל דמצורע חוטא הוא. ומ"מ יש לדקדק בפירכת הש"ס ואימא עולת יולדת ולא עולת מצורע כיון דאי למזבח מרבי אפילו חטאתו ואשמו לנסכים כ"ש עולתו דבעי נסכים ואפ"ל דבאמת הכי פריך אמאי לא מיקרי יותר לעולת יולדת דלעולת מצורע לא בעי קרא דאיכא למילף בק"ו מחטאת ואשם ומשני דעולת יולדת מסיפיה דקרא נפקא וע"כ עולה דרישא לעולת מצורע אתי ומילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא ורבא משני איזהו דבר שצריך שלשה ריבוין זו מצורע וא"כ בלא"ה ע"כ אתי קרא לעולת מצורע וכל ג' ריבוין בחד ענינא אבל בנזיר לא צריך אלא ב' ריבוים לחטאת ולאשם ולעולת יולדת חד ריבוי ומש"כ רש"י ז"ל דלנזיר צריך ד' ריבוים אינו מובן דלעולה ולשלמים לא צריך קרא דבהדיא כתיב בהו ומנחתם כו' וע"פ הנ"ל א"ש נמי הא דאמרינן באילו של אהרן ומ"ש מעולת יולדת ולא קאמר מעולת מצורע או נזיר היינו משום דמהני לא שמעינן דבמצורע אפילו חטאת ואשם טעונים נסכים ונזיר דמי לנדבה ועיין ילקוט שלח דמייתי בשם ספרי זוטא דיליף דתמיד טעון נסכים מאו במועדיכם ולא הבנתי דבתמיד וכל המוספים כתב בהדיא נסכיהם בפרשת מועדות ודו"ק:

תוכן העניינים

קרן אורה על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה