אור ברסלב

קרן אורה על מנחות· רבי יצחק מינקובסקי

דף עט:

דף עט.

גמרא מנין לרבות וולדות חליפות ותמורות כו'. עי' בתמורה דף י"ח ע"ב תוס' בד"ה וחליפות שהקשו התוספות ז"ל חליפות מאי ניהו הא כבר תני לה אבדה והפריש אחרת תחתיה ובת"כ ראיתי דלא גרס התם אלא מנין לוולדות ולתמורות כו' וזה נכון והא דאיצטריך לרבות הני להקרבה היינו משום דאין טעונים לחם וה"א דלא דמו לעולה ולשלמים דוולדן ותמורתן קרב ותדה ולא קרבה כלל בלא לחם קמ"ל ודו"ק:

שם גמרא אר"י ל"ש אלא לאחר כפרה כו' ומסקינן דבתודת חובה כל הני תלת וולד וחליפין ותמורה לפני כפרה טעונה לחם דיכול להתכפר בהם ולאחר כפרה אין טעונין לחם ובתודה חליפי שתיהם טעונות לחם דמרבה בתודה הוא אבל וולדה אין טעון לחם דמותר תודה הוא ובתמורה לא איתמר בש"ס לענין נדבה מה דינה אי טעונה לחם דהוי מרבה בתודה אי לא ונראה דאינה טעונה לחם והוי כמותר תודה ולא דמי לחליפין היכא דאבדה תודת נדבה והפריש אחרת דזו שפיר הוי מרבה בתודות דהא לא הי' צריך להפריש אחרת ומתחלתה היא באה לעצמה ולהכי טעונה לחם אבל תמורה אין מקום לחלק בין תמורת תודה חובה לתמורת תודת נדבה דהראשונה קיימת ולא הוצרך לתמורה זו אלא דגזה"כ הוא דעל ידי תמורה שתיהם קדש ומה לי תמורת תודת חובה או תמורת תודת נדבה אי נימא דגלי דעתיה דלהרבות בתודות בא בתמורת תודת נמי נימא הכי כיון דלא הי' צריך לתמורה זו אלא וודאי תמורה חשיב בין בנדבה בין בחובה מותר תודה והשני' אינה טעונה לחם בין לפני כפרה בין לאחר כפרה כמו וולדה דמקודשת ראשונה היא באת והכי תנן סתמא בתמורה דף י"ח ע"ב וולד תודה ותמורתה אין טעונה לחם וחליפין לא תנן התם משום דוולד ותמורה שוין בדין זה בין בחובה בין בנדבה כן הי' נראה והשתא כללא דשמעתין לפ"ז בתודת חובה כל הני תלת אם נתכפר באחת מהם דכ"ז ששתיהן עומדות באיזה שירצה יתכפר לחובתו ולחמה עמה אפילו בוולדה דאדם מתכפר בשבח הקדש והשני' מכולן קרובה ואינן טעונה לחם וזה שאמר ר"י דלפני כפרה טעונין לחם היינו דיכול להתכפר בהם לחובתו ולהביאה עם הלחם ובתודת נדבה חליפין טעונה לחם בכל גוונא וולדה ותמורתה אינה טעונה לחם בכל גוונא דעיקר החובה היא הראשונה דאמר הרי זו. אבל בדברי הרמב"ם ז"ל ראיתי שיטה אחרת בזה וז"ל בפי"ב מה' פה"מ הלחה ח' וולד תודה תמורתה הפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה אם הביאן לאחר שכפר בתודה ראשונה אינן טעונין לחם ואם עדיין לא כפר בה והרי היא וולדה או היא וחליפתה או היא ותמורתה עומדים הרי שניהם צריכים לחם בד"א בנודר תודה אבל תודת נדבה חליפתה ותמורתה טעונים לחם וולדה אין טעונה לחם בין לפני כפרה בין לאחר כפרה עכ"ל מדבריו ז"ל נראה דמפרש להא דר"י הכי ל"ש אלא לאחר כפרה היינו שהביאן לאחר כפרה הוא דאין אלו טעונים לחם כיון דכבר נתכפר בראשונה אבל לפני כפרה היינו דשתיהם עומדים היא וחליפתה היא וולדה שניהם טעונין לחם וקשיא טובא לשיטה זו חדא דהא תנינא בברייתא בהדיא דאם שתיהם עומדות יקריב איזה שירצה ולחמה עמה והשניה אין טעונה לחם אלמא דאפילו באו שניהם כאחת אין טעון לחם אלא אחת היינו זו שנתכפר בה ראשונה ועוד דא"כ מאי קמ"ל ר"י בוולד תודה דלפני כפרה טעונה לחם כיון דשתיהם טעונים לחם אפילו שניה לא נתכפר בה ואפילו אינו מתכפר בשבח הקדש טעונה לחם ולזה י"ל דהא דשניהם טעונין לחם כששתיהם עומדות היינו משום דכל חדא מהם חזיא להתכפר בה ראשונה ושפיר קמ"ל דאדם מתכפר בשבח הקדש אבל עוד קשה מדבריו ז"ל בהלכה ט' שכתב להא דלקמן הפריש אחת ואבדה והפריש אחרת ואבדה והפריש אחרת ונמצאו כולן ושלשתן עומדים נתכפר בראשונה שניה אין טעון לחם שלישית טעונה לחם ואמאי שניה אין טעון לחם כיון דשתיהם עומדות והוי לפני כפרה וצ"ל דבעמידתן שתיהם כאחת או שלשתן ליכא נפ"מ אלא העיקר אם כיפר בראשונה תחלה ואח"כ בא להקריב השניה אין טעונה לחם אבל אם מביא שניהם כאחת שניהם טעונים לחם ומפרש הכי להא דתני בברייתא מנין שאיזה מהן שירצה יקריב ולחמה עמה היינו שיכול להקריב שתיהם ולחם עמהם יכול שתהא טעונה לחם אפילו כבר כיפר בראשונה ת"ל יקריבנו כו'. ובעיני יפלא על מפרשי דבריו שלא העירו בזה. גם מבואר בדבריו ז"ל דתמורתה תודת נדבה הוי כחליפתה ומרבה בתודה הוא וטעונה לחם. ולדידי צ"ע וכמ"ש דלא מצאתי טעם לחלק בין תמורת חובה לתמורת נדבה ובשניהם הראשונה עיקר והשניה טפילה וצ"ל לדבריו ז"ל דבנדבה דלא שייך בה חליפין כלל תמורה נמי הוי כחליפין ומרבה בתודה הוא ודוק ועיין פי' המשנה שכתב דקודם כפרה שניהם טעונין לחם דהא מותר תודה ע"ש ואין זה מדוקדק דמותר תודה אין טעון לחם:

תוכן העניינים

קרן אורה על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה