אור ברסלב

קרן אורה על מנחות· רבי יצחק מינקובסקי

דף עח:

דף עז:

משנה השוחט את התודה חוץ לחומה כו' ואמר ר' יוחנן חוץ לחומת בית פגי פירש"י ז"ל היינו חוץ לחומת הר הבית וכן פי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה והכי משמע מפ"א דסנהדרין גבי זקן ממרא יכול מצאן אבית פגי והמרה עליהם תהי' המראה ת"ל ועלית אל המקום מלמד שהמקום גורם ומקום סנהדרין הוא בעזרה בלשכת הגזית ובית פגי היינו הר הבית ובפי' המשנה מבואר שהוא מקום חוץ להר הבית אבל סמוך לו וכ' דהכי משמע בסנהדרין מד' נראה דהר הבית הוי מקום סנהדרין ובית פגי וצ"ל לפ"ז בטעמו של דבר דיש חילוק בין הר הבית דקדוש לר"י ובירושלים אינו קדוש היינו משום דר"י ס"ל דלא בעינן על בסמוך ממש היינו בעזרה אלא אפילו בהר הבית דאינו סמוך ממש גם כן קדוש אבל מ"מ ילפינן מעל שלא יהי' רחוק מן המזבח ולהכי אם הוא חוץ לחומת הר הבית אפילו בירושלים אינו קדוש אבל בפסחים פירש"י ז"ל דחוץ לחומת בית פגי היינו חוץ לחומת ירושלים וכ"כ התוס' ז"ל בסנהדרין שם וכבר הביא התוי"ט ז"ל בשם בנו ר"א ז"ל דברי הירושלמי ביומא דמבואר בדברי ר"י עד שיהא חוץ לחומת ירושלים וכן משמע בב"מ פרק הפועלים דף צ' דחוץ לחומת בית פני היינו חוץ לחומת ירושלים ע"ש. ומ"ש בפי' המשנה דהוא מקום בישול המנחות כבר דקדק ע"ז התוי"ט ע"ש ולפ"ז א"ש כפשוטו דלר"י לא בעינן על בסמוך כלל וחוץ לירושלים לא קידש משום דחוץ לירושלים לאו מקומו הוא ואם יתקדש פסול ביוצא ולפירש"י הכא דלר"י חוץ להר הבית פסול גבי תודה א"כ מאי פריך והא פליגי חדא זימנא בשוחט על החמץ הא לא דמיין אהדדי דבתודה חוץ להר הבית מודה ר"י דפסול ואלו גבי חוץ לא אשכחן דחוץ לחומת הר הבית יפטר אלא כל היכא דאיתא באיסורא קאי ובאמת צריך לדקדק אי גבי חוץ בעינן שיהי' החמץ לשוחט ולזורק ולאחד מבני החבורה דוקא בירושלים כמו בלחמי תודה אי אפשר דוקא בתודה דמיפסיל ביוצא חוץ לירושלים הוא דלא קידש כמ"ש רש"י ז"ל בפסחים שם אבל בחוץ אפילו יש לאלו חמץ חוץ לירושלים משמע דלר"י ג"כ אינו עובר אלא אם החמץ בירושלים עמו אבל חוץ לירושלים אפילו אם הוא ברשותו אינו עובר ולא נתבאר טעמו של דבר בהא דבעינן שיהי' עמו בירושלים דוקא דלא דמי ללחמי תודה כמ"ש וצ"ל דאם אינו עמו בירושלים מקום אכילת הפסח לכ"ע לא מיקרי על החמץ והא דמיבעי' ליה בפסחים באחד בסוף העולם היינו היכא דהחמץ הוא בעזרה או בירושלים כמו שפירש"י ז"ל שם ולפ"ז הי' נראה דגבי תמיד לר"י לכ"ע בעינן שיהי' עמו דוקא בעזרה דלענין תמיד הוי ירושלים כחוץ לירושלים וא"כ מאי דפשיטא להו להתוס' ז"ל דבתמיד אם יש לאחד מישראל אינו עובר יש לפקפק קצת דדוקא בפסח באחד בסוף העולם דאין לו שום חלק בהפסח גם השוחט אינו עובר אבל בתמיד דכל ישראל שותפין בו ויש לאחד מישראל חמץ בעזרה אפשר דשפיר מיקרי שוחט על החמץ ועובר השוחט אלא דמ"מ נראה כדברי התוס' ז"ל דנהי דכל ישראל שותפין בו מ"מ אינן בכלל בל תלין וכל שאינן בכלל בל תלין אין עוברין ודו"ק:

שם גמרא מאי מצה נאכל שפורסה ואין חוטין נמשכין הימנה וכתבו התוס' ז"ל דחד שיעורא הוא עם קרימת פנים דתנן בשבת ויש לדקדק א"כ מאי קמ"ל רבא דא' וכן לענין לחמי תודה פשיטא דהא במתניתין תנן דאם קרמו פני' וקדש הלחם ועי' רש"י בפסחים ועוד אמאי לא קאמר האי שיעורא על מצה נאכל שקרמו פניו בתנור דבכמה משניות תנינן להאי שיעורא והי' נראה דקרימת פנים הוא קודם להאי שיעורא דכל שפורסה ולענין קידוש לחם כי קרמו פניו מוקדש ומיקרי לחם לענין זה אבל הכא מיירי לענין אכילה דיוצאין בנא היינו שלא נגמר בישולו וע"ז אמר שמואל האי שיעורא דכל שפורסה כו' ואמר רבא עלה וכן ללחמי תודה סגי באפיה בזו דסד"א א' שלא יטול פרוס והאי כמאן דפרוסה דמי ולא סגי באפיה בזו והתוס' ז"ל לעיל דף נ"ז ע"ב בד"ה ושמעינן כתבו ד קרימת פנים היינו כמו מאכל בן דרוסאי בתבשיל וזה כפי שיטתם כאן דקרימת פנים וכל שפורסה כו' חד מילתא הוא ויוצאין בה ידי מצה ולא משמע הכי בירושלמי בשבת דאמרינן התם אמתניתין ולא חררה כו' עד שיקרמו פני' ר"י ב"א בשם רב אשי אמר זרוזות הנשים בפת יותר מן התבשיל משמע דאתי למימר מ"ש דבפת סגי בקרימת פנים ובתבשיל בעינן שיתבשל עכ"פ כמאכל ב"ד ומשני דנשים זריזות הם כו' אלמא דקרימת פנים לא הוי כמו מאכל ב"ד אם לא שנאמר דשיטת הירושלמי דבעינן מתבשיל דוקא שיתבשל כ"צ מהא דאמרינן התם דמודה ר"א גבי לחם הפנים דבעינן שיקרמו פניו ולא סגי בתחתון לחוד משמע דבקרימת פנים סגי ומיקרי לחם וכמ"ש התוס' ז"ל אלא די"ל דלענין קידוש תנור קאמר וכדתנן במעילה אבל לאכילה לא סגי בהכי וכ"ז צ"ע. ואכילת נא דפסח לפי משמעותא דשמעתין דיוצאין במצה נא היינו ע"כ דראוי לאכילה קצת כמו מאכל בן דרוסאי דאל"ה היכי יוצאין בה וא"כ בפסח אפילו הגיע למאכל ב"ד אסור משום לאו דאכילת נא והרמב"ם ז"ל בהל' ק"פ כתב דנא היינו שנצלה קצת ואינו ראוי למאכל אדם משמע דלא חזי כלל למאכל אדם ועיין בפ"ג מה' שבת דמשמע מדברי הרמב"ם ז"ל דבמאכל ב"ד מיקרי ראוי לאכילה והוא חצי בישול והדברים ארוכים בזה וצ"ע בדברי הראשונים ז"ל:

שם גמרא תודה ששחטה על שמנים חלות כו'. ומסיק דאם אמר אל יקדשו ארבעים אלא אם קידשו שמנים לכ"ע אינו קדוש כ"פ במסתמא חזקי' כתב דלאחריות מכוין ור"י סבר דלקרבן גדול מכוין ואביי ור"פ מסיק דסתמא נמי לקרבן גדול קמכוין אלא דחזקי' סבר נהי דהוא מכוין לקרבן גדול ואין קדושתן כלום מ"מ כ"ש מקדשין שלא מדעת וממילא קדשי ארבעים מתוך השמנים ור"י ס"ל אין מקדשין אלא מדעת ולדעתו אינו קדושין כיון דלקרבן גדול מכוין ויש לדקדק לשינויא דאביי אי קיימא הא דאמרינן לר"ז דאם אמר אל יקדשו כו' לחזקי' נמי לא קדוש די"ל דע"כ לא אמר חזקי' דמקדשין שלא לדעת אלא היכא דלא אמר בפירוש אל יקדשו כו' אבל אם אמר אל יקדשו כו' אין כ"ש מקדשין או דילמא אפי' בכה"ג מקדשין ולחזקי' בכל גוונא קידשו ארבעים ואם נאמר דהיכא דאמר בפירוש אל יקדשו כו' לכ"ע אין כ"ש מקדשין אפשר ליישב קושיית התוס' ז"ל בריש מכילתין דה"ק ר"פ אפי' לר"י מקדשין שלא לדעת ולעיל שם אמר ר"י ז"א אין כ"ש מקדשין אלא מדעת ולפי הנ"ל י"ל דהתם מיירי דאמר בפי' שלא יקדשוהו הכ"ש וכן י"ל כקושייתם לעיל מחזקי' דמשמע בסוכה דס"ל דכ"ש אין מקדשין אלא מדעת היינו לאפוקי אם נתנן בכלי ופי' שלא יתקדש אבל יותר נראה דלאביי ור"פ קדשי לחזקי' אפילו אמר אל יקדשו כו' דדבריו לאו כלום הוא וכ"ש מקדשין מאיליהם והרמב"ם ז"ל פסק כר' יוחנן דלא קדושי אלא אם אמר יקדשו ארבעים מתוך שמנים ותמה הכ"מ ז"ל אמאי לא פסק כחזקי' דרבי' הוא ונכונים בזה דברי הבה"ז ז"ל דהרמב"ם ז"ל ס"ל כאוקימתא דאביי ור"פ דפליגי בכ"ש אי מקדשין שלא מדעת וכבר פסק בה' פהמ"ק דאין מקדשין אלא מדעת ממילא הלכה כר"י:

שם תוס' בד"ה ליקדשו מ' מתוך פ'. עיין בעירובין דף נ' שהקשו התוס' קושיא זו דר"י לית ליה ברירה אהא דאמרינן דר"י ס"ל לקרבן גדול מכוין והא בלא"ה לית ליה ברירה ואפילו לאחריות יכוין וכתב המהרש"א ז"ל שם הא דלא הקשו כהא דקאמר ליקדשו מ' כו' משום דהיכא דמברר דבריו אית ליה לר"י ברירה כמ"ש שם בעירובין דף ל"ה אבל כאן הקשו התוס' ז"ל עלה דליקדשו כו' מפרק כל הגט דלית ליה ברירה אפילו כשמברר דבריו כמ"ש התוס' ז"ל שם בעירובין דמפרק כל הגט מוכח הכי ע"ש ותי' דהכא א"צ להתברר אלא ממילא קדשי ארבעים מתוך השמנים איזה שהם ולפי שיטתם כתבו דצריך להפריש י"א חלות מכל מין לתרומה אם מעורבין הם עי' תוס' עירובין שם ובאמת אמאי יהי' מעורבין דהא ע"כ לא אפה השמנים חלות כאחת דאסור לרבות במדת עשרונם אלא ע"כ אפאן ב' פעמים כמידתן והוי הנך לחוד והנך לחוד. וכבר כתבתי לעיל בפ' התכלת דדעת הרמב"ם ז"ל לא כן הוא אלא מושך ארבעים מתוך השמנים והשאר פודן ויוצאין לחולין וכתב הבה"ז דהא דצריכו פדיון משום דתנור מקדש לכולהו ולא הבנתי דמאי ענין קדושת תנור בלחמי תודה דמעשיהם בחוץ אלא הפדיון הוא משום קדושת דמים דחייל עלייהו כשהקדישן לכך על קדושת התוס' ז"ל מהא דאין ברירה כתבתי שם מה שנ"ל לד' הרמב"ם ודו"ק:

שם משנה שחטה חוץ לזמנו וחוץ למקומה קדש הלחם היינו בחוץ לזמנו הוי הלחם פיגול ובחוץ למקומה הלחם קדוש ליפסיל ולא מהני ליה פדיון אבל היכא דלא קדש הלחם יכול לפדותן ועי' בפי"ב מה' פמה"ק בב"מ בשם מ"כ מש"כ בזה:

שם גמרא מתניתין ר"מ היא דתניא כו'. והנה ר"מ אומר דקדושת הלחם בכל שפסולו בקודש תליא ופלוגתא דר"א ור"י הוא בבע"מ בדוקין שבעין ור"א ס"ל כר"ע דאם עלה לא ירד וה"ה דמקדש הלחם ור' יהושע י"ל דלא ס"ל כר"ע או כדאמרי' כי אמר ר"ע בפסולא דגופא כו' ור"י אומר דבבע"מ ג"כ לא נחלקו ולכ"ע לא קידש וחוץ לזמנו לכ"ע קידש לא נחלקו אלא בחוץ למקומו ר"א יליף לה מחוץ לזמנו ור"י יליף מבע"מ והתחילו לדון למי דומה וצ"ל לר' יהודה דבין ר' אליעזר ובין ר"י ס"ל כר"ע דבדוקין שבעין אז עלה לא ירד דאל"ה היכי שייך לדון חוץ למקומו מדע"מ כי היכי דאין דנין מטריפה ולפ"ז נראה כנוסחא אחרינא בגמרא לקמן ור' יהודה כי אמר ר"ע כו' דלר' יהושע אליבא דר"מ מצי למימר דר' יהושע לא ס"ל כר"ע אבל קשה לפי הנ"ל הא דאמרינן לקמן דרבה דאמר לא תרד הדר בי' מדהדר ביה ר"א לגבי ר"י ומאי טעמא הדר ביה הא אפילו נדונו מבע"מ ג"כ לא תרד ומאי טעמא דרבא דאמר תרד דהא ר"י דאמר לא קידש משום דיליף מבע"מ ומינה איכא למילף דלא תרד אבל באמת בלא"ה הקשו התוס' ז"ל מסתמא דמתניתין דפ' המזבח מקדש דתנן בהדיא דחוץ למקומו אם עלה לא ירד ותמי' גדולה היא דבכל דוכתי חוץ למקומו שוה לחוץ לזמנו ומ"ש הכא דרבא מחלק בינייהו ואמר דתרד ומ"ש התוס' ז"ל דגרסינן תודה ע"ש אינו מספיק דהא בבע"מ ג"כ לא מקדש לחם ואפ"ה אם עלה לא ירד לר"ע דקיימינן הכא אליביה וכן לחלק בין קדשים קלים לקדשי קדשים אינו מוכרח והלכה זו סתומה היא עד יבא המורה ובדברי הרמב"ם ז"ל ג"כ לא הוזכר דבר מזה דלפי סוגיא דשמעתא הוי הלכתא כרבא דתרד אם לא שנאמר דרבה ורבא אליבא דר"י פליגי אבל להלכה קי"ל דלא פליגי ר"א ור"י בחוץ למקומו כלל וכסתמא דמתניתין אליבא דר"מ. והנה כל הני תנאי דמתניתין נראה דס"ל כרבי דאמר ב' דברים המתירים מעלין זבל"ז וכתנן שחטה חוץ לזמנה קידש הלחם משמע דשחיטה לחוד מקדשא וקשה קצת הא דאמרינן ביבמות פרק מצות חליצה לר' אליעזר והא שני דברים המתירין אין מעלין זבל"ז ומשני כמאן כרבי כו' ומאי ס"ד הא ר"א ס"ל הכא במתניתין דשחיטה מקדשא וי"ל דע"כ לר"א בר"ש דאמר שני דברים אין מעלין זבל"ז מפרש לקרא דעל תודת זבח שלמיו דשחיטה וזריקה מקדשא ה"נ שחיטה דמתניתין היינו שחיטה וזריקה:

תוכן העניינים

קרן אורה על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה