אור ברסלב

קרן אורה על מנחות· רבי יצחק מינקובסקי

דף עה:

דף עה.

משנה מנחת ישראל קופל א' לב' וב' לד' ומבדיל פירש"י ז"ל דזה היא הפתיתה כופל חלה אחת לב' ומבדיל היינו שמשבר הכפילה ונמצאו שהם שתי חצאי חלה ואח"כ כופל השנים לד' ומבדיל ונמצא חלה חלוקה לארבעה חלקים לאורך החלה או לרוחב ולפ"ז הי' כל פת ארוך או רחב כמדת החלה ואם כן אכתי מיקמץ היכי קמיץ וי"ל דכפילה ראשונה היא לאורך או לרוחב וכפול השני' הוי איפכא ויליף לה מפתות ופתים ובסיפא תנן וכולן פותתן כזיתים ופירש"י לחד לישנא דפותת עוד ד' לח' וח' לט"ז עד שיהי' כזית ואין זה מובן דאם כן מאי קאמר ולא פתיתה לפתיתין דמשמע דאינו פותת אלא ב' פעמים לב' ולד'. ולאידך פירושא שיכול לפתותן עד שיהו כזיתים ג"כ קשה לפי משמעותא דאין עושה אלא ארבעה פתיתין וודאי יש בכ"א כזית ואי ליכא כזית אינו פותת כלל הא מצוה בפתיתה לארבעה פתים ומה שפי' עוד דליכא בעשרון אלא ארבעים זיתים ג"כ קשה דעשרון שיעור חלה הוא ויש בו מ"ג ביצים ועם לוג השמן יש בו יותר והרע"ב ז"ל פי' הא דתנן וכולן פתיתן כזיתים היינו דלאחר שפתת כזית חולק כל זית לב' ולד' וכבר תמה ע"ז בתוס' חד מהא דמשמע לקמן דלתנא דמתניתין הוי פרורין כזית ע"ש ויצא לו להרע"ב ז"ל פי' זה מפירוש המשנה להר"מ ז"ל שכ' וז"ל ואותה הפתיתה שהיא כזית כופל אותה עם ארבע כו' ע"ש אבל מחיבורו נראה דלא כן הוא כוונתו אלא כופל החלה א' לב' וב' לד' וכשהוא כופלה אח"כ פותת את כולן ויהי' כל פת כפול ארבע ויליף לה מדכתיב פתות אותה פתים היינו בפתיתה אחת יהי' ארבע פתים כאחת וזש"כ בפירוש המשנה ואותה הפתיתה שהיא כזית כופל אותה עם ארבע היינו שיש בה ארבע פתים כאחת ובמנחת כהן משיח לא הי' כופל אלא לשנים וכשהוא פותת אין בכל פת אלא שנים כפולים וזש"כ שם במנחת כהן משיח לא יסדר פתיתה מהם עם ארבע אלא כופל אותה עם שנים אלא דמה שכתב שם ואינו מבדיל כדי שלא יהיה פתות לפתיתין לא הבנתי אהי קאי והן הדברים וכתב בחיבורו במנחת כהן משיח כתב דכופל לשנים ופותת ונמצא כל פתיתה כפול לשנים ובמנחת ישראל כתב הכופל לארבע וכן במנחת כהנים אלא דבמנחת ישראל מבדיל הכפלים ובמנחת כהן אינו מבדיל ואח"כ פותת מן הכפלים יחד פתיתים כזיתים ובמנחת כהן משיח ג"כ אינו מבדיל וכל פתיתה כפול לשנים וכתב הלח"מ ז"ל דהוכיח כן מהא דפליג ר"ש ואמר דמנחת כהן משיח אין בו קמיצה אין בהם פתיתה והרי נאמר בה מנחת פתים אלמא דבעי פתיתה אלא ע"כ ר"ש מודה דמקפלה לשנים אלא דאינו פותת עוד ותנא קמא סבירא ליה דפותת גם כן ואין זה מוכרח דאם אינו פותת קיפול זה לזה ולא מיקרי פתיתה כיון דאינו מבדיל אלא וודאי משמע ליה הכי מהא דתנן וכולן פותתן כזיתים והאי וכולן היינו כל המנחות בין של ישראל בין של כהנים וכהן משיח אחר הקיפול פותת ומה שהקשה לר"ש מנחת פתים מאי דריש יש לומר דפתים היינו חצאי חלה וכשיטתו דחולק כל חלה לשנים ועיין בק"א שהאריך בזה:

שם משנה ר"ש אומר מנחת כהנים כו'. ופירש"י ז"ל מנחת נדבה של כהן ודקדק המשנל"מ ז"ל דאתי לאפוקי מנחת חוטא של כהן דבעי קמיצה לר"ש בעי נמי פתיתה והקשה ע"ז הא מנחת סלת היא ובמנחת סלת ליכא פתיתה כמו שהאריך שם דאפילו אפיה לא בעיא וכבר כתבתי לעיל בזה דאפי' ודאי בעי אבל אפי' עשר חלות ופתיתה מסתברא דלא בעי כיון דשירים הם ומתחלקת לכהנים וכמו שהאריך ז"ל שם אבל מש"כ לדייק מלשון רש"י ז"ל שכ' מנחת נדבה כו' דס"ל דמנחת סלת בעי פתיתה לא הוי צריך להאי דיוקא דבהדיא כתב רש"י ז"ל לקמן גבי הי' עומד ומקריב כו' דבמנחת העומר מיירי ועלה תני וכולן פותתן כזיתים אפילו מנחת העומר ומנחת העומר מנחת סולת היא הרי מבואר בדבריו דמנחת הסלת ג"כ בעי פתיתה ויתבאר לקמן בזה:

שם גמרא אמר רב יוסף האי חביצא כו' אמר ר"י מנא לה הי' עומד ומקריב כו'. פירש"י ז"ל דרב יוסף מייתי ראיה דאם אין בהם כזית אינו מברך המוציא ודתני דפותתן כזיתים דוקא ויש לדקדק מאי איריא היא זו הא הא דפותתן כזיתים לאו משום ברכת המוציא הוא אלא מצותה בכך ואפילו אם כולה כליל והקומץ גם כן אינו עושה פתיתן פחות מכזית ויותר הי' נראה דראיתו הוא דבפרורין כזית מברך המוציא אלא דלא משמע הכי מהא דמסיק מאי הוי עלה ר"ש אמר אפילו אין בהם כזית מזה נראה דבפרורין כזית פשיטא דמברך המוציא ועיקר אשמעותא דרב יוסף דבאין בהן כזית אינו מברך. והנה בפי' חביצא נחלקו הראשונים ז"ל מד' רש"י ז"ל דמיירי ע"י בישול וכבר הקשו התוס' ז"ל היכי יליף לה ממנחות ולפמ"ש בלשון רש"י ז"ל דר' יוסף יליף ממנחות לפירורין שאין בהם כזית דאינו מברך המוציא אין כאן קושיא כ"כ דשפיר יליף אם אפי' מנחות דאין בהן אלא טיגון אינו מברך באין בהן כזית כש"כ בחביצא שע"י בישול דאינו מברך המוציא אלא דהתוס' ז"ל הקשו עוד ע"ז וכ' דחביצא היינו ע"י הדבקת פירורין בשמן או דבש וזה הוי שפיר דומיא דמנחות אלא דהתינח במנחת מחבת ומרחשת שנאפות תחלה ופותתן ויוצק עליהם שמן שפיר הוי דומיא דחביצא שמחבר הפתיתין ע"י שמן או דבש אבל לפי פירש"י ז"ל דבמנחת העומר מיירי נהי דנימא דבעי פתיתה מ"מ אינו דומה לחביצא דהא מנחת העומר נאפות לאחר קמיצה ואין בה מתן שמן עוד וכיון דמברך המוציא אשלימה אע"ג דנילושה בשמן משום דנילושה גם בפושרין או ע"י קביעות סעודה אמאי לא יברך גם אפתיתין כיון דלא עשה בהן דבר אלא פתיתן לבד אטו אם עשה לחם שלם לפתיתין לא יברך עליהם המוציא אבל בפ' כיצד מברכין נראה מדברי רש"י ז"ל דלא שייכא פתיתה אלא במחבת ומרחשת שנאפות קודם קמיצה ושפיר איכא למילף מינה לחביצא וכנ"ל ובדוקא כתב שם מנחת מחבת ומרחשת שיש בהן מתן שמן אחר פתיתה היינו יציקת שמן אבל מנחת מאפה תנור ג"כ לא דמי לחביצא דאין בהן יציקה אחר פתיתה והוי כמו שאר פת שפררו דלא יצא מתורת פת. עוד פי' שם דראיית רב יוסף ממנחות הוא לפרורין שיש בהן כזית וכמ"ש לעיל ובאמת ק' לפי' זה היכי מייתי ר"י ראיה מינה דילמא הא דתני נטלן לאכלן מברך המוציא לחביצא דילמא מיירי במנחת סלת או מנחת מאפה דאין בהן דין חביצא אבל לפשכ"כ ממשמעות לשונו כאן דמייתי ראיה לפחות מכזית דאינו מברך המוציא א"ש דע"כ מיירי במחבת ומרחשת דאי במנחת מאפה או סלת אפי' אין בהם כזית אמאי לא יברך המוציא אלא דהאי דיוקא אינו מוכרח וכמש"כ וצ"ל דמהא דייק דאי מיירי במנחת מאפה מאי קמ"ל בנטלן לאכלן דמברך המוציא פשיטא אלא על כרחך במחבת או מרחשת מיירי דהוי כעין חביצא ודו"ק:

שם גמרא הי' עומד ומקריב מנחות בירושלים מברך שהחיינו:

ופירש רש"י ז"ל כהן שלא הקריב מנחה מימיו או מנחת העומר והתוס' ז"ל כתבו דלמשמרות הוי זמן קבוע והיינו דקתני בתוספתא ברכות בזבח גם כן הכי והרמב"ם ז"ל בפרק ז' מהלכות תמידים כתב דאם מקריב מנחה מן החדש מברך שהחיינו ולפירוש זה יקשה זבח מא"ל ולענ"ד אין צריך לכל זה דהתוספתא אזיל לשיטתיה דמברך שהחיינו בשעת עשיית כל מצוה כגון ציצית ותפלין כדאיתא בתוספתא ברכות ועיין בתוס' סוכה דף מ"ו וכבר מבואר דין ברכה זו בדברי הראשונים ז"ל באורך ויש בה חילוקי דיעות. ועוד נראה דלשון עומד ומקריב מנחות בירושלים יש לומר דקאי על הבאתה לקרבן בעלותו לירושלים ברגל דמצוה להביא כל קרבנותיו כדכתיב ובאת שמה ועל זה מברך שהחיינו דהוי מצוה זמניות וכן משמע בתוספתא ברכות פ"ה הי' עומד ומקריב זבחים בירושלים אומר שהחיינו כשהוא מקריבן אומר ברוך אשר קדשנו להקריב זבחים נטלן לאוכלן אומר אשר קדשנו לאכול זבחים משמע דשהחיינו מברך בשעת הבאת הקרבן לירושלים. ועדיין צ"ע:

שם גמרא אמר ליה אביי ולר"י דאמר מפרכן עד שמחזירן להלתן הכי נמי דלא מברך המוציא ומסקנא לרב יוסף הכי הוא אם לא בבא מלחם גדול ורב ששת מסיק דאפילו פירורין שאין בהן כזית מברך המוציא ולא פליגי אלא בכעין חביצא אבל פת שפיררו לפירורין שאין בהן כזית ליכא פלוגתא ולכולי עלמא מברך המוציא וכן מבואר בש"ע סי' קס"ח וכבר כתבתי לעיל דע"כ כולה שמעתין מיירי במנחת מחבת ומרחשת דמנחת מאפה וסולת דאינו ניתן בדין שמן אחר אפיה הוי כפת שלם שפיררן ועיין תוס' פרק כל שעה שכתב ר"ת ראיה מכאן לעיסה שבלילתה עבה אפילו טיגנה בשמן מברך המוציא דקפסיק ותני הכא מנחות סתם אפי' מחבת ומרחשת ויש מהראשונים ז"ל דמוקי להאי ברייתא במנחת מאפה וסולת כמבואר בב"י שם בסימן הנ"ל והדברים מבוארים דאי אפשר לומר כן דכל שקלא וטריא דשמעתין ליכא לאוקמי במנחת מאפה וכנ"ל. וראיתי בירושלמי ריש פרק כיצד מברכין דבעי התם עד כמה מברך ר' חננא ור' מנא מר אמר עד כזית וחרנא אמר עד פחות מכזית מאן דמר עד כזית כדתנן וכולן פתיתים כזיתים ומאן דמר פחות מכזית כר' ישמעאל דאמר מחזירו לסלתן וצריך לדקדק מאי קבעי עד כמה יברך ועל כרחך משמע דאמתניתין קאי דתנן על הפת אומר המוציא ומיבעי' ליה אי מברך דוקא אכזית אבל פחות מכזית אינו מברך המוציא או אפילו אפחות מכזית מברך המוציא ומסיק מר אמר עד כזית דווקא אבל אפחות מכזית אינו מברך המוציא וכדתנן וכולן פותתן כזיתים אלמא דפחות מכזית לא חשיב ולהכי אין עושין פתיתין פחות מכזית ולענין ברכת המוציא נמי לא חשיב וחרנא אמר כר' ישמעאל דמחזירן לסלתן אלמא דפחות מכזית ג"כ בחשיבותו קאי ומברך עליו המוציא. ולפירוש זה נראה דלא פליגי אלא בפירור אחת פחות מכזית בהא סבירא לי' דאינו מברך המוציא משום דלא חשיב אבל אם אוכל כשיעור אפילו מפירורין לכולי עלמא צריך לברך המוציא ובהמ"ז ולא שייכא הך פלוגתא דירושלמי לפלוגתא דשמעתין דהכא פליגי אפילו בפירורין שיש בהן כשיעור בצירוף ופליגי אי השמן מבטלן מתורת לחם כיון דליכא פירור כזית והתם פליגי בפירור פחות מכזית לחוד אפילו מפת גמור וא"כ למאי דקי"ל כתנא דמתניתין דפותחן כזיתים דוקא לכאורה הלכה כמ"ד בירושלמי דאין לברך המוציא על פחות מכזית וזהו דעת הראב"ד ז"ל שכתב דאינו מברך המוציא על פחות מכזית אלא בורא מיני מזונות כמ"ש הב"י בסימן הנ"ל אבל הרשב"א ז"ל לא ס"ל כן וכן הרא"ש ז"ל וצ"ל דמשמע להו משיטתא דתלמודין דפירורין פחות מכזית לא גרע אלא כעין חביצא וע"י דבש או שמן מבטל להו מתורת לחם אבל לא כשהוא בעין ופרטי דינים אלו כבר נתבארו בדברי הטור וש"ע סימן הנ"ל וכדברי הרמב"ם ז"ל ומפרשי דבריו:

שם גמרא ליקט מכולן כזית אם חמץ הוא כו' לפימש"כ לעיל דבפירורים בעין לא פליגי א"כ מאי קשיא ליה מהאי דלקט מכולן דילמא מיירי בפירורים בעין בשלמא לפירש"י ז"ל שפי' נקט מכולן היינו מכל המנחות א"ש דשמעינן מינה דהוי לחם אפילו אין שאין בהן כזית מכל המנחות אפילו מחבת ומרחשת אבל כבר הקשו התוספות ז"ל דאם כן מאי קאמר אם חמץ הוא כו' הא ליכא חמץ במנחות ולא ידענא אמאי לא הקשו גם אמצה היכי יוצא ידי חובתו חדא דהוי מצה עשירה שנילוש בשמן ועוד אם אין יוצאין בחלות תודה משום דאינה נאכלת לז' כ"ש דאין יוצאין במנחות ועוד דבמנחות בלא"ה נראה דאינו יוצא דלאו שלו היא כי היכי דאין יוצאין במצה של מע"ש למ"ד ממון גבוה הוא ומנחות שהם קדשי קדשים וודאי לאו שלו הם וע"כ ליקט מכולן היינו מחמשת המינים כפירוש התוס' ז"ל ואע"ג דתנן לה במתניתין דחלה האוכל מכולן מצטרף לענין חמץ ומצה לא מצי מייתי מהתם משום דהתם מצי איירי שעירב קמח מה' מינים אבל הכא תני ליקט מכולן כזית משמע דליקט פירורין מה' מינים כא' ומ"מ תקשי דילמא איירי בפירורין בעין ור"ת פי' דבפירורין בעין לא איצטריך לאשמעינן דמצטרפין דכבר תנן לה דמצטרפין זע"ז אלא ע"כ אתי לאשמעינן אפילו עבדי כעין חביצא דא"כ מאי איריא דאשמעינן האי רבותא בה' מינים אפילו במין אחד נמי הוי מצי לאשמעינן. ועדיין צ"ע יותר בזה:

תוכן העניינים

קרן אורה על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה