אור ברסלב

קרן אורה על מנחות· רבי יצחק מינקובסקי

דף נה:

דף נה.

תוס' בד"ה אף אני אביא כו'. והקשו ז"ל אי בהתראה אכל חדא אפילו אפה ואפה חייב תרתי ואי בלא התראה אמאי חייב אכל חדא כיון דליכא אלא התראה אחת ותירץ דאיצטריך קרא הכי אפילו בהתראה על כל או"א דהא דפטור משום דכבר נפסלה והוי כמחמץ מנחה פסולה ומש"כ ז"ל אפי' אפה ואפה חייב תרתי. לדידי צ"ע כיון דאפילו שני' שלא לצורך הוא וכבר עשה כל מלאכת האפיה מנ"ל דחיוב על אפיה שני' שהיא שלא לצורך וגם אחר אפיה תו ליכא משום מחמץ וכמש"כ לעיל ובעיקר דבריהם ז"ל שכתבו דקרא אתי לאשמעינן שלא יפטר משום מחמץ את הפסולה. יש לדקדק דא"כ מאי קאמר רבינא לעיל בריש פירקין ואימא לא תאפה חמץ למיקם בלאו אבל איפסולי לא מיפסיל אי לא מיפסיל למה לי לא תאפה כלל ללמוד דחייב על כל או"א פשיטא דחייב בהתרו בו על כל או"א כיון דהמנחה כשירה. ועוד מאי פריך הש"ס אימא אפי' דבעט בה רחמנא ליחייב אינך ליחייב חדא אכולהו מהיכי תיתי למימר הכי כיון דכבר שמעינן מאפיה דמחמץ אחר מחמץ חייב ולא הוי כמנחה פסולה ממילא ה"ה לכל המלאכות ע"כ נראה לפרש דאיצטריך קרא דלא תאפה לגלויי דחייב על מעשה יחידי ואי לא כתב רחמנא לא תאפה ה"א דאינו חייב אלא אם עשה כל המעשים כולם דלא תעשה כתיב היינו כל עשיית הפת אבל על מעשה יחידי היינו לישה לחוד או עריכה לחוד פטור כיון דלא גמר העשיה כתב רחמנא לא תאפה דחייב על אפיה לחוד ומלמד על כל מעשה יחידי דחייב והשתא פריך שפיר אימא על אפיה לחוד חייב אבל אינך לא ליחייב אלא אם עשה את כולן ומשני משום דהוי דבר שהי' בכלל כו':

שם גמרא ואימא כולי' להכי הוא דאתי אשירים לחוד ואינו חייב בשירים אלא באפיה אבל בעיקר המנחה לא ליחייב אלא חדא אכולהו וזה קשה קצת למה שפירשתי דא"כ שירים חמורים מעיקר המנחה דשירים חייב על אפיה לחוד ובעיקר המנחה לא יתחייב אלא אם עשה כל המלאכות אלא די"ל דאפיה באמת נילף עיקר המנחה ושירים דחייב עלי' בפ"ע אבל שאר עשיות ליכא לאו אלא במנחה כולה ודוקא בכל העשיות וא"כ היינו כמו קושית הש"ס ואימא אפיה כו':

והתוס' ז"ל ג"כ כתבו כן דלהאי קושיא בשירים אינו חייב אלא על אפיה אבל אקומץ נאסר כל העשיות. ולשיטתם ז"ל צ"ל הא דנאסר בכל העשיות היינו בעשייה זו שנתחמץ על ידה כגון אם נתחמץ בשעת לישה או שנתחמץ בשעת עריכה אבל אם כבר נתחמץ אינו חייב דהוי מנחה פסולה ולדידהו נמי תיקשי במנחה עצמה פטור אם כבר נתחמצה ובשירים חייב על אפיה אע"ג דכבר נתחמץ ונפסל אם לא שנאמר דמנחה פסולה לא אימעיט אלא בקומץ דלא קרינן ביה אשר תקריבו אבל שירים איכא לאו דמחמץ אע"ג דנפסל לאכילה אבל לא משמע הכי מסתמא דשמעתין ולשון רש"י ז"ל אינו מדוקדק ונראה דצ"ל ולישה ועריכה ואפיה דליהוי חייב על כל אחת בקומץ ובשירים מהיכא ילפת. ובאמת יש לדקדק למסקנא ג"כ מנ"ל לחייב בחלקם היינו בשירים גם על לישה ועריכה הא לאו כתב בשירים אלא לאו דלא תאפה וצ"ל כיון דבחד קרא כתיבי ילפי מהדדי ואיכא לאו דלא תעשה גם בשירים ודו"ק:

שם תוס' בד"ה הואיל ואיתרבי בסמיכה כו'. וכתב כיון דבהאי קרא גופא דכתיב סמיכה כתיב נמי שחיטת צפון ה"א דאיתרבי מדשעיר נמי להא ע"ש וזה קצת דלא כמשמעות הש"ס לקמן דקאמר וכי תימא תיתי בבנין אב כו' הא למאי דס"ד ג"כ ס"ל דלא מצינן למילף בבנין אב דשעה מדורות לא ילפינן אלא דס"ד דמהשעיר מרבינן צפון ולא הוי צריך מר זוטרא למימר אלא דילמא למאי דאיתרבי כו':

תוכן העניינים

קרן אורה על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה