אור ברסלב

קרן אורה על מנחות· רבי יצחק מינקובסקי

דף מג.

דף מב:

גמרא ר' מני דייק וזבין כחומרי מתניתא כו'. משמע קצת דלמדת חסידות חשיב לה ואמאי הא ברייתא דינא קאמר דאין ניקחים אלא מן המומחה ומאי רבותא דר"מ ונראה מזה דחומר זה דאינו ניקח אלא מן המומחה לאו משום טעימה לחוד היא אלא משום קלא אילן ולהכי הרוצה לבדוק אין כאן איסור כ"כ ליקח גם שלא מן המומחה אבל ר"מ לא רצה לסמוך על הכהונה וזבין דוקא ממומחה ועי' נימוק"י ז"ל ואמר ליה ההוא הכי עביד כו' ואצלח עסקייהו כדאיתא בפסחים פרק מקום שנהגו אע"ג דמוכרי תכלת אין רואין סימן ברכה אם עושין לשמה רואין וק"ל:

שם גמרא אמאי מברך כל צפרא כר' דאמר תפלין כ"ז שמניחן. יש לדקדק דבסוכה אמר רב יהודה אמר שמואל דסוכה יום אחד ומסיק התם דס"ל כחכמים דפליגי ארבי וכיון דלא מפסקי לילות מימים מברך פ"א לבד על כל הז' ימים ודוחק לומר הא דידיה הא דרבי'. ונראה דע"כ לא ס"ל התם כחכמים אלא במצוה זמנית כמו סוכה דמצותה ז' מברך אחת על כולן כיון דלא מפסקי לילות מימים כל הז' ימים מצוה אחת היא אבל הכא בציצית כיון דס"ל לילה זמן ציצית הוי מצוה שאין לה זמן כלל בהא ס"ל כר'. דכ"ז שהוא לובשה צריך לברך דלא מסתבר שלא יברך אלא פ"א בשעת לבישה ראשונה ועוד יש לדקדק דלכאורה בציצית לכ"ע צריך לברך בשעת עטיפה כל פעם דבשלמא תפלין שהם חובת הגוף ולא עבר עליו זמן פטור שפיר יוצא בברכה ראשונה על כל זמן חייב אבל ציצית לאו חובה היא ללבוש בגד של ד' כנפות אלא כשלובש בגד מצוה להיות בו ציצית וכמבואר לעיל ובדברי הראשונים א"כ כל לבישה ולבישה מצוה לעצמה היא ולמה יפטר בברכה אחת והתוס' ז"ל כתבו לעיל להוכיח מהא דמברכין להתעטף בציצית ש"מ דציצית לאו חובת טלית היא ואי נימא דרב יהודה לא פליג אשמואל רבי' בכלי קופסא ואפ"ה מברך גם להתעטף וזה כמש"כ לעיל דאפי' אי חובת טלית היא מ"מ עיקרה חובת גברא היא ואפילו בירך בשעת עשיה צריך לברך בשעת עטיפה ג"כ וכמבואר בדברי התוספתא פ"ז דברכות ולא פרכינן מינה למ"ד חובת טלית אע"ג דאכתי קשה מהא דתוספתא אמאי לא חשיב ברכה דלעשות ציצית למ"ד חובת טלית היא והתוס' ז"ל כתבו לעיל בפלוגתא דתנאי היא ולא אשכחן היכא ואולי כוונת התוס' לדברי התוספתא ובריי' דחסידים הראשונים לעיל דבעי הש"ס למידק מינה דחובת טלית היא ולפי הנ"ל י"ל דרבי וחכמים פליגי אי לילה ושבת זמן תפלין וחכמים דאמרי דמברך רק שחרית ס"ל דלילה לאו זמן תפלין והוי מצוה זמנית כל יום וסגי בברכה א' ליום ורבי ס"ל דזמן תפלין הוא והוי מצוה שאין לה זמן ומברך כל שעה שמניח אבל בסוכה י"ל דרבי נמי מודה דאינו מברך אלא יום ראשון אבל לא משמע הכי בסוכה בהא דאמרינן ואנן נמי כרבי עבדינן ומברכין כל שבעה ע"ש וצ"ע בדברי הראשונים ז"ל בזה:

תוכן העניינים

קרן אורה על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה