קרן אורה על מנחות· רבי יצחק מינקובסקי
דף כג:
גמרא לימא דלא כר' חייא פירש"י ז"ל דמהא דלא מבטל טיבלא לשירים דליהוי כריבה סלתה לא פריך דבטיל כמאן דליתי' דמי וכתבו התוס' ז"ל דדבריו אלו סותרין להא דלעיל דלר"י פסול בנתערבה במנחת נסכים מפני שבולעת והרי ריבה שמנה. ונראה דלא סתרי אהדדי דדוקא בשמן דניכר הריבוי א"א לומר דכמאן דליתי' דמי דכך אמרה תורה שלא יהי' שמנונית שמן יותר מלוג והרי יש בו יותר מלוג אבל ריבוי הסלת אינו ניכר דהא שתי מנחות נתערבו אלא דע"י ביטול אתה אומר שיהי' כמו ריבה סלתה בזה שפיר אמרינן דאי בטיל כמאן דליתא דמי ודו"ק:
שם רש"י בד"ה אין הקומץ מבטל כו' דהא אפילו ר"י מודה דלא פליג ר"י כו'. ולא זכיתי להבין דבריו ז"ל דמה ענין ר"י לכאן דהא דמודה ר"י בקומץ דלא מבטל לחבירו הוא משום דזה לכ"ע הוי מין במינו כמו דם הפר והשעיר ואליביה וודאי לא ילפינן שירים מקומץ שלא יבטל דשירים עם קומץ הוי שלא במינו ושמעתין אזלא לרבנן דס"ל דעולין אין מבטלין זא"ז וע"ז משני ר"ז נאמר הקטרה בקומץ ונאמר הקטרה בשירים כו' דכיון שנאמר הקטרה בשירים יש לה ג"כ דין עולין דלא מבטלי זא"ז ומתני' אתיא כרבנן וגם דברי התוס' ז"ל לעיל בד"ה והן בולעות זו מזו שכ' שם בפשיטות לדרשא דר"ז גם אליבא דר' יהודה ואין הקומץ מבטל הקומץ אפילו קומץ דמנחת נדבה שנתערב בקומץ דמנחת חוטא ומחמת זה הקשו שם מה שהקשו בעיני יפלא מי הכריחם לזה. ולענ"ד ברור כמ"ש דלר' יהודה לא דרשינן לגז"ש דר"ז כלל כיון דעיקר הטעם משום מין במינו וכמ"ש וקומץ חרב שנתערב בבלול ודאי פסול לר"י וכגירסת הש"ס לעיל מאי לאו קומץ דנדבה דאיערב בקומץ דמנחת חוטא והכין הוא סוגיא דכוליה שמעתין קומץ בקומץ ובלילתן שוה בין לרבנן בין לר"י לא מבטלי אהדדי לרבנן משום דעולין אין מבטלין זא"ז ולר"י משום(דמב"מ) הוא ולא אמרינן דסולת של קומץ זה יבטל שמן הנבלע בו מקומץ האחר כיון דבלילתן שוה לא מינכר התסרובות ואינו נפסל על ידי ביטול וכמ"ש לעיל וקומץ חרב בבלול לרבנן כשירות ולר"י פסול וכן קומץ דנדבה שנתערב במנחת כהן משיח או במנחת נסכים והך דשתי מנחות שנתערבו לרב חסדא אליבא דר"י כי קמיץ לחד אידך פסולה דמבטלי שירים לטיבלא ומתניתין אתיא כרבנן ומשום דעולין אין מבטלין זא"ז וה"ה שירים וזה ברור לענ"ד. ועי' בדברי הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' פהמ"ק בסופו שכ' נתערב קומצה בשירי' או שנתערב' שירי' בשירי חברתה לא יקטיר ואם הקטיר עלתה לבעלים ואין הדברים מובנים אם נתערבו שיריה בשירי חברתה אמאי לא יקטיר הקומץ הא גם השירים כשירים ולא מבטלי אהדדי והכ"מ ז"ל לא העיר בזה ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר דט"ס הוא וצ"ל כלישנא דתנן או שנתערבה בשירי חברתה ועיין בלשון התוספתא פ"ד:
שם גמרא תבלה בקצת כו'. עי' בדברי הרמב"ם ז"ל שכ' להאי דינא גבי שירי מנחה ודקדק שם הלח"מ ז"ל אמאי לא ביאר דדוקא אי רוב מצה דהא פסק ז"ל דבתר מבטל אזלינן בפ"א מה' אה"ט ואין קושיא דהא אנן קי"ל דמין במינו בטל בכ' נוף ואדרבא מין בשאינו מינו לא בטיל ובסוגיא דזבחים ומלשון הרמב"ם ז"ל כ"ה אה"ט משמע דמה שבטל אפשר להיות כמבטל הוא דגורם הביטול דאי לאו דנבילה יכולה ליטהר לא הוי מטהרינן לה אפילו ממגע אבל כיון דיכולה ליטהר אחר שתסרח מטהרינן לה נמי ע"י ביטול ע"ש בלשונו ז"ל ותראה שכן הוא וזה לפי שיטתו דהא דר' חייא אינו ענין כלל לפלוגתא דר"י ורבנן במב"מ וכמ"ש הר"י קורקוס ז"ל שם ודוקא לענין טומאה נאמרה הא דר"ח אבל לא לענין איסור אכילה כמו שלא נמצא ד' ר"ח בדבריו ז"ל גבי איסור אכילה והדברים עתיקים בזה. ואי קשיא לי הא קשיא לי גבי שירי מנחה היכי שייך לשון כשירה ואפילו אי רובא תבלין מאי הוי מאי דעבד עבד ואיסור חמץ אין בזה אטו שירי מנחה שנתבטל בדבר אחר אסור לאכול ונהי דלא קיים המצוה כתיקונה כמ"ש ואכלוה מצות אבל איסור לא שמענו אם לא שנתערב קודם הקטרה דאי נתבטלו הוי כשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה אבל לענין פסח א"ש דאי בטיל לא יצא ידי חובת מצה ודו"ק: