קרן אורה על מנחות· רבי יצחק מינקובסקי
דף כא:
גמרא מלח שע"ג האבר מועלין בו שעל גבי הכבש ושעל גבי המזבח אין מועלין פירש"י ז"ל שע"ג הכבש שיפול שם ממליחת האברים דשוב אינו ראוי משמע מדבריו דמלח שהי' נתון מתחלה ע"ג הכבש והמזבח כדתני לקמן מועלין בהם וא"כ מאי בעי מאי קרא דשעל גבי האבר מועלין בו ולמה ליה קרא להכי כיון דאפילו קודם נתינת המלח על האבר יש בו מעילה כ"ש כשנתנו על האבר ע"כ נראה דע"ג הכבש והמזבח אין מועלין היינו המלח שהי' נתון ע"ג הכבש והמזבח אין מועלין בו ואין מעילה במלח אלא כשהוא על האבר וע"ז אמר רב מתנה מאי קרא דלא מיקרי קדשי ה' אלא כשהוא על האבר שנאמר והשליכו עליהם מלח והעלו אותם עולה לה' אלמא דלא מיקרי עולה לה' אלא כשהוא על האבר והכי משמע מלשון התוספתא דבתר הך דתני התם בג' מקומות המלח נתון כו' ע"ג הכבש וע"ג המזבח תני התם להך שע"ג הכבש והמזבח לא נהנין ולא מועלין שע"ג אבר מועלין בו וכן משמע מסתימות לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' מעילה ע"ש. ועיין לעיל בדברי התוס' ז"ל שהביאו דברי התוספתא דפליגי רבי ורבנן אי מועלין בעצם וצ"ע יותר בזה בד' הרמב"ם ז"ל:
שם גמרא ששם מולחין הקומץ כו' והקטרת. עי' בתוספתא דלא תני התם והקטרת כדתני התם לעיל אבל היין כו' והקטרת אין טעונין מלח וכדמייתי הש"ס לעיל. והתוספתא אזלי בשיטת ריב"ב כדמוקי הש"ס לעיל והרמב"ם ז"ל ג"כ השמיט והקטרת בסוף פ"ה מה' איסורי מזבח וכלשון התוספתא ועי' בלח"מ ז"ל שם ובאמת הדבר תימא שלא ביאר הרמב"ם ז"ל דין מלח בקטרת לא לפטור ולא לחובה ומש"כ הלח"מ דסמך אכללא דכל קרבנות טעונין מלח אינו מספיק ולא משמע הכי מהשמטתו והקטרת ע"ש (ועי' בתוס' ריש כריתות ובד' הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' כלי המקדש ובמש"ל שם):