קרן אורה על מנחות· רבי יצחק מינקובסקי
דף יז:
תוס' בד"ה דלא שנא כי מחשב כו': עי' בדברי' ז"ל שכ' דהא דאמרינן בזבחים דאכילת אש מיקרי אכילה והוי פיגול היינו בבשר דוקא שדרכו לאכול אבל באימורים כה"ג שתאכילהו אש של הדיוט הוי כמחשב לאכול דבר שדרכו להקטיר וע"ש בזבחים שכ' דמלשון הרמב"ם ז"ל משמע איפכא שלא כ' דאכילת אש מהני אלא בדבר שדרכו להקטיר כיון דאמר בל' אכילה מצטרפין אבל בבשר אם חישב שתאכילהו אש לא נתבאר בדבריו אם אמר שתאכלהו המזבח ולא הזכיר ג"כ לא נתבאר בדבריו ז"ל וא"כ לדידי' צ"ע הני תרתי ל"ל כמו שהקשו התוס' ז"ל וי"ל דהש"ס גופא מספקא ליה בהכי אי לשון אכילת מזבח מפגלת. ולהכי קאמר א"נ מה אכילה בכזית כו':
שם רש"י בד"ה והכא ג' מחלוקת בדבר כו' ומקצת דמו אטו כל דמו לא גזרינן עכ"ל. מדבריו ז"ל משמע דכולהו תנאי מודו בלהניח כל דמו דפסול מדאורייתא ולא ידענא למה הוצרך לזה הא בזבחים דף ל"ו מבואר דת"ק דר"י פליג אפילו בלהניח כל דמו דמחשבת הינוח לא פסיל כלל והיינו טעמא דת"ק הכא דבלהניח ד"ה כשר דליכא פסול בהינוח כלל י"ל שייך גזירה בזה כלל ור"י ס"ל דבלהניח ד"ה פסול וכ"ע מודו דגזרינן מקצת דמו אטו כל דמו ור"א ס"ל דגם בזו פליגי ר"א ורבנן ורבנן בהא נמי לא גזרו מקצת דמו אטו כל דמו אבל כל דמו ס"ל כר"י דפסולה דאורייתא וכן מסתבר דלפירש"י ז"ל ת"ק ור"י סברתם הפוכה דלת"ק בלהניח מקצת דמו כ"ע לא גזרינן ולר' יהודה הוי איפכא דבלהניח לכ"ע גזרינן. אבל לפי הנ"ל ניחא דלת"ק ליכא גזירה כלל ועי' מ"ש בחי' זבחים שם דל"ו:
שם תוס' בד"ה אלא לעולם כו' ותימא כו'. ולא הבנתי תמיהתם דלר"י אמרינן לעיל דב' מחלוקת בדבר ובלשתות למחר לר"א כרת נמי מחייב ובלהניח שפיר ס"ל דלכ"ע פסול אפילו מקצת דמו והא דמכשרי רבנן בלשתות מדמו למחר היינו מקצת דמו ובמידי לאו אורחיה לא גזרינן ור"א פוסל לגמרי ואפילו כרת מחייב וה"נ ס"ל לשמואל דלר"י בהנך כרת נמי מחייב אבל להניח ד"ה פסול ומ"ש דלשמואל לכולהו תנאי הוי פיגול בין לת"ק בין לר' אליעזר אינו מובן כלל וצ"ל דכוונתם לת"ק היינו ר"י ור' אלעזר והג' מחלוקת הוא דת"ק ס"ל דבר שאין דרכו לאכול לר"א כרת מחייב ולהניח לכ"ע כשר ור"י ס"ל דלהניח אליבא דכ"ע הוא ור' אלעזר ס"ל דבלהניח נמי פליגי אבל לפ"ז מאי קאמר ר"א אף בזו ר"א פוסל כו' משמע דחדא פלוגתא בחברתא שייכי ולפי הנ"ל לא שייכי חדא בחברתא כלל דבהנך בכרת פליגי ובלהניח פליגי בפסולא בעלמא וצ"ע:
רש"י בד"ה לא יצק לא בלל שנתן כל הלוג במתן ראשון כו'. לשונו ז"ל צ"ע בזה דמשמע דמפרש לא יצק לא בלל היינו לא יצק כלל ולפ"ז צ"ל שנתן כל הלוג במתן הראשון דהוי ס"ד שהניח שמן ליציקה ולא יצק קמ"ל שנתן כל השמן במתן ראשון אבל בגמרא מסקינן דלא יצק כהן אלא זר וא"כ אם נתן כל השמן במתן ראשון הא לא קיים מצות יציקה ויציקה מעכבת ועי' בדברי הרע"ב ז"ל בפי' המשנה שכתב כן למאי דס"ד לא יצק כלל ע"ש וגם דבריו נפלאים הם כיון דליכא שקלא וטריא בזה כלל והדבר פשוט לכ"ע דיציקה מעכבא למה יפרש מה שהוא נגד דברי הש"ס ולקמן בפרק אלו מנחות איתא דבלילה היינו שחוזר ונותן שמן ובולל וא"כ הא דבלילה לא מעכבא היינו דנתינת השמן ג"כ לא מעכבא ויוצא אם לא נתן רק מתן שמן בכלי תחלה ואח"כ יצק והא דלא משחן ברקיקין כשר ע"כ צריך לומר דנתן השמן דהשמן וודאי מעכב וכ"ז יתבאר יותר לקמן בפ' הנ"ל בס"ד ובדברי הרמב"ם ז"ל שם: