אור ברסלב

קרן אורה על מנחות· רבי יצחק מינקובסקי

דף ה.

דף ד:

גמרא מקרב היכי קרבי ממשקה ישראל כתיב ובעי ר"א ב"א למימר דקסבר ר"ל אין מחוסר זמן לבו ביום ופריך עלה ר"פ מברייתא דהקדים חטאתו לאשמו כו'. ומסיק דטעמיה דר"ל דס"ל אפילו בזמן המקדש האיר המזרח מתיר. ויש לדקדק א"כ למה ליה לרב למימר דלהכי מנחת העומר שקמצה שלא לשמה פסולה משום שבאת להכשיר ולא הכשיר תיפוק ליה דפסולה משום דלאו ממשקה ישראל היא דהא רב ושמואל דאמרי תרווייהו לקמן פ' ר"י דבזמן המקדש עומר מתיר וכ"ת דמהאי טעמא הי' ממתין להקטירה עד אחר הבאת העומר ושפיר הוי ממשקה ישראל דז"א אלא כיון שקימצה בפסול תו לא חזיא אפילו לאחר הבאת העומר דאל"ה אמאי לא אמר ר"ל הכי להמתין בהקטרתה עד אחר הבאת העומר דאפילו האיר המזרח מתיר מ"מ מצוה איכא שלא להביא קודם לעומר שום מנחה אלא וודאי כיון דכבר נקמצה ע"כ מותר להקטיר אותה מיד דאל"ה הקמיצה נעשה בפסול והדק"ל לרב תיפוק ליה משום דלא הוי ממשקה ישראל וקמץ מחוסר זמן וי"ל דרב ס"ל אין מחוסר זמן לבו ביום והא דהקדים חטאתו לאשמו הוא משום דבמצורע כתיב הוי' תדע דהא התוס' ז"ל בעצמן בד"ה ואי אין מחוסר זמן כתבו מהא דביומא איצטריך חוקה שלא ישנה הסדר והיכא דלא כתב חוקה לא חיישינן אם ישנה היינו דדוקא במצורע שלא הגיע זמן טהרתו הוא דיש מחוסר זמן לבו ביום אבל במידי דכפרה לא חשיב מח"ז וכן כתבו התוס' ז"ל לעיל בד"ה ה"ג בח"כ כו' אע"ג דמסקינן יש מחוסר זמן לבו ביום אין לפסול מהאי טעמא אם הקריב עולת יולדת לחטאת משום דזה לא הוי אלא בסדר מצורע כמו שאפרש לקמן עכ"ל היינו מש"כ בד"ה ואי אין מחוסר זמן כו'. ועיין צ"ק שפי' דבריהם ז"ל בע"א ולא ידעתי למה הוצרך לזה וא"כ מצינן לחלק ולמימר דהכא לענין קודם העומר ג"כ אין מחוסר זמן לבו ביום והא דר"פ לא ניחא ליה לחלק כן הוא משום דקושטא הכי הוא דר"ל ס"ל האיר המזרח מתיר וכדאמרינן ר"י ור"ל דאמרי תרווייהו כו' אלא דלמאי דמסיק דהא דר"ל לאו בפירוש איתמר אלא מכללא דאמר בששה עשר אם הביא כשר וליכא למימר כנ"ל דהא לא שמעינן לר"פ בפירוש דהאיר המזרח ואי נימא דאין מחוסר זמן לבו ביום תו לא שמעינן לר"ל דהאיר המזרח מתיר והא דבששה עשר אם הביא כשר הוא משום דאין מחוסר זמן לבו ביום. וש"מ דלא ס"ל לר"פ לחלק ולומר דמצורע שאני ובעלמא אין מחוסר זמן לבו ביום ואכתי י"ל דניחא ליה לר"פ יותר לומר דטעמיה דר"ל משום דהאיר המזרח מתיר כיון דאשכחן ר' יוחנן דאמר הכי בפירוש להכי קאמר דר"ל נמי הכי ס"ל אבל לרב י"ל דס"ל דבעלמא אין מחוסר זמן לבו ביום ודוקא במצורע הוא דיש אח"ז ולהכי איצטריך למימר משום שבא להתיר ולא התירה ודוק היטב. ותו איכא למידק בשמעתין דהש"ס פריך מיקרב כו' ממשקה ישראל כו' ולא פריך מסתמא דמתניתין פ' ר"י לקמן אם הביא קודם לעומר פסול משמע דטעמא דמתניתין הוא ג"כ משום דבעינן ממשקה ישראל וכדברי יהודה בן נחמי' שם וכן אמר ר"ל בהדיא דבששה עשר שהאיר המזרח התיר האיסור אפילו קודם לעומר כשר וא"כ נסכי יין לכ"ע כשר אפילו קודם לעומר וכרנב"י דאמר התם הכי לדברי יהודה בן נחמי' ויקשה מכאן על משמעות לשון הרמב"ם ז"ל בה' תמידין ובה' א"מ דאפילו נסכים פסולין קודם לעומר אע"ג דליכא איסור חדש גבייהו וכמ"ש התוי"ט ז"ל שם במשנה דאם הביא פסול והא הכא כולי' שמעתין מוכח דהפסול רק משום איסור חדש הוא ואטו נסכי יין גריעי ממנחה בששה עשר אחר היתר האיר המזרח ועי' בברה"ז מ"ש בזה לקמן:

שם תוס' בד"ה ואי אין מחוסר זמן וכו'. ותימא דביומא כו' ויש להבין תמיהתם ז"ל הא היכא דלא כתיב חוקה לאשמעי' עיכובא והקדימה שנאמר בו אינו אלא למצוה כמו בכל דיני קדשים דבעינן דוקא שינה הכתוב לעכב וא"כ לאו מחוסר זמן הוא וגם בקושיית הש"ס אמאי יחזור ויתן ג"כ קשה כנ"ל כיון דאכתי לא ידע דתהי' עיכובא היא א"כ לכ"ע תיקשי עיכובא מנ"ל דילמא הא דמתקד' קודם למתן שמן היינו למצוה בעלמא אבל לא לעיכובא וע"כ צ"ל דשפיר ידע דהסדר מעכב אלא דפריך אמאי מעכב אי אין מחוסר זמן לבו ביום ומשני דתהי' בהוייתה תהא ושאני הלכות מצורע אבל הלכות אה"כ כל היכא דלא כתיב חוקה לא שמעינן עיכובא כלל. ולא הוי בכלל אח"ז גם מה שחילקו בין סדר מצורע לסדר אה"כ דלכפרה באו יש לדקדק ע"ז מהא דתני בתוספתא פסחים גבי הא דהקדים חטאתו לאשמו כו' הקדים אשמו לגזילו לא יהא אחר ממרס בדמו כו'. הקדים אשמו למעילתו לא יהא אחר ממרס בדמו אלא תעובר צורתו הרי בקני דאותו לכפרה ג"כ יש מחוסר זמן לבו ביום ועי' מש"כ בזה בזבחים פ' כל התדיר:

תוכן העניינים

קרן אורה על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה