אור ברסלב

קרן אורה על מועד קטן· רבי יצחק מינקובסקי

דף כה:

דף כה.

גמרא כי מטו אגישרא כו' מר אמר מר ניעול ברישא כו' נראה דהאי גישרא הוא שבין בבל לא"י והכוונה כי ע"י ביאת גופן לא"י יבאו הנפשות למקור ישראל היא הארץ העליונה והני תרי צדוקי היו בחי' שני הנערים המעוררים את האהבה העליונה ע"כ חלקו כבוד זל"ז כי שניהם שקולים כאחד ומפני שרבה בר רב הונא היה מבחי' החסד ורב המנונא מבחי' הגבורה כמש"א האי ינוקא ועמו ספר מלחמות ע"כ אמר האי טייעא דינא דרבה בר רב הונא ליעול ברישא ופתח עלייהו האי ינוקא גזע ישישים עלה מבבל זה רבה בר רב הונא שהיה בן רב הונא שהוא היה בחי' צדק עילאה כמש"א ז"ל לעיל זה ריבץ תורה בישראל וזה ריבץ תורה בישראל והם עשו שלא תשתכח תורה מישראל כי הם בחי' ספר הזכרון ולזה אמרו בירושלמי שם גבי הא דעיילוהו לרב הונא לגבי ר' חייא ואין עוד יוסף בן ישראל אחריך ועמו ספר מלחמות זה רב המנונא קאת וקיפוד הוכפלו לראות בשוד ושבר כי בשביל העדר שני הצדיקים אלו נחרב העולם ונגלו קאת וקיפוד הזוג אשר ישכונו במדבר במקום שממה ובאו לראות בשוד ושבר כי נגלו ח"ו הבחורים השודדים בצהרים כי זלע"ז עשה אלהים קצף על עולמו וחמס ממנו נפשות ושמח בהם ככלה חדשה כי ידוע ששמחת מחזיר גרושתו איננה שמחה שלימה לזה אמר אף ע"פ שנפשות הצדיקים טרם יצירתן ג"כ היה השמחה והשעשוע בהם כנודע אח"כ הלכו בגירושין בעוה"ז ופן תאמר כי לא תגדל השמחה בהם בשובם אל מקור ישראל כי שם היו בתחלה לזה אמר ושמח בהם ככלה חדשה כי אינו דומה השמחה והשעשוע קודם היצירה לגודל השמחה והשעשוע אשר אחר שובן מהעוה"ז בנצחון המלחמה הגדולה והיא נקיה מכל חטא ועון ומש"ה אמר כאן לשון שמחה לחוד כי השמחה היא במקור ישראל רוכב ערבות שש ושמח בבא אליו נפש נקי וצדיק כי בא שני נפשות קודש אלו נקי זה רב המנונא וצדיק זה רבה בר רב הונא אז תגדל ע"י הששון והשמחה כנודע מדת הששון והשמחה ועיין בליקוטי ש"ס להאר"י ז"ל בסוכה על מאמר הש"ס שם הני תרי צדיקי:

כי נח נפשיה דרבינא פתרו עלי' ההוא ספדנא תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר דברים אלו נאמרים ע"ש] המקרא צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגא מעלת התמר שהיא עושה פירות ומעלת הארז ברוב גודלו וגם הוא קיים לעולם כי גזעו מחליף והנה רבינא ורב אשי הם היו מסדרי הש"ס ועשו ציצין ופרחים לתורה ורבינא היה תלמיד חבר לרב אשי וידוע שריבוי הציצין והפרחים הוא ע"י התלמיד כמש"א ר' חנינא ומתלמידיי יותר מכולן ע"כ פתח עלי' ההוא ספדנא תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר כי לא נשאר אחריו מי שיעשה פרח להגדיל התורה ולהאדירה כמשאז"ל אבינה לאחריתם נשים לילות כימים על משום לילות בימים כי כמו התמר גדל בין ביום בין בלילה כן היה רבינא משים לילות כימים להגדיל פרח ולהנ"ל נ"ל לתורה:

אמר ליה ר"א לבר קיפוק ההוא יומא מאי אמרת א"ל אמינא אם בארז נפלה שלהבת כו' המשיל רב אשי לארז כי הוא גדול בדורו ומעשה ידיו קיימים לעולם כי הוא חתם בחותמו הטוב תורה שבע"פ שלא להוסיף ושלא לגרוע וגם הוא עשה את הים הגדול המקיף את כל העולם הוא מעין חכמה של התלמוד והגמרא אשר בה הוא מקום חיותינו ונתן לנו בים דרך ובמים עזים נתיבה ע"כ המשילו עוד ללויתן אשר הוא ראש כל דגיהם ע"כ רצה לומר בהפסידו אם בארזים נפלה כו' מה יעשו איזובי קיר לויתן בחכה הועלה כו' וזה ההספד הוא על ההתפרדות ממקום חיות ושוב בא לקונן על המקום אשר נעדר ממנו ונשאר כמצולה שאין בה דגים וזש"א בנחל שוטף נפלה חכה מה יעשו מי גבים וא"ל בר אבין ח"ו דשלהבת וחכה בצדיקי אמינא כי טעה בר קיפוק לומר דח"ו יש חסרון לצדיקים ע"י העדרם מן העוה"ז וכאלו כאן בעוה"ז הוא עיקר גידולן אבל באמת לא כן הוא כי הצדיקים עיקר גידולן ושרשיהם הוא בעוה"ב אפילו בחיים חיותן וכמש"א ז"ל בקידושין למה הצדיקים דומין לאילן שעיקרו במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה כך הצדיקים עיקר חלקם בחיים בחיי העולם הבא במצות ומעשים טובים ומשכנם בעוה"ז הוא דרך עראי בעלמא ובהגיע עתם בהשלמת ימיהם בטוב הם בעצמן שבים אל מקומן להתענג בנועם העליון וא"כ לא נכון לומר שלהבת בצדיקי כי שלהבת מורה על כליון דבר שנאחז בו השלהבת אבל צדיקים ח"ו לומר כן כי בשרם ישכון לבטח ואפילו במיתתן קרוים חיים וכן אין לומר חכה בצדיקים שמורה על הפרידה נפש מן הגוף בלתי רצונם אלא בכפייה אבל אינו כן בצדיקים כי מיתתן הוא מיתת נשיקה אחרי השלמת ימיהם הם עולים למעלה בחשק ואהבה לקבל שכר פעולתם לטובה ואמר בר אבין אנא אמינא בכו לאבלים ולא לאבידה כוונתו כי אמת הוא שיש לקונן על כל אלו הדברים אבל לא על הצדיקים אלא על דורן כי הם בחיותם נמשלו לארז והיה לצל מחסה לדורו ומכל עברה וזעם ועתה סר הצל ח"ו ואין מגין ומציל וכן בהיו' הלויתן בתוך הים הוא המלך על כל הדגי' ומורה להם הדרך אשר ילכו בה להנצל ממצודה רעה כן הצדיק בדורו מורה דרך לדורו ללכת בדרכי יושר באין מכשול אבל אחרי אשר לוקח מדורו ילכו ח"ו בחשך ולא אור וכשול יכשלו באין מורה דרך אבל גם על דברי בר אבין חלש דעתו דרב אשי כי הוא העמידנו על רגלינו ללכת בדרכי יושר באין מכשול לעולם במה שהניח לפנינו תורה שבע"פ ערוכה בכל וח"ו לא נאבד זכותו מאתנו לעולם כי אין לפנות ימין ושמאל מדרכו הטובה אשר הניח לנו ע"כ יענשו הספדנים אלו בשביל זה ונמעדו רגליהם באין מעמד כי זכותו של רב אשי קיים ועומד לעד:

רבא כי הוי אתא לדיגלת כו' באו רוב שלישים במים כו'. עיין פירש"י ז"ל ול"נ לפרש ע"פ מה דאיתא לקמן דאמר רבא הני תלת מילי בעי קמי שמיא חוכמתא דר"ה ויהבו לי עותרי' דרב חסדא ויהבו לי ענותנותו דרבה בר רב הונא ולא יהבו לי כי אלו הג' מדות הם מכשירין את האדם להשראת השכינה והחכמה והעושר יהבו לי' מן שמיא אבל ענווה לא יהבו ליה כי המדה הזאת צריך האדם השלם להשיג כמו היראה דלאו בידי שמים היא כש"כ ענווה שגדולה ממנה ע"כ כי מטו לדיגלת הוא חידקל שמימיו חדים ומסוכנים אמר באו רוב שלישים במים כי רוב הג' מדות היו בו ברבא ע"כ בזכותן זכור ורחם והנה השלם במדת ענוה לא יפנה מאחרי ה' אפילו כרגע כי במקום הענוה אין שם פירוד ח"ו כדברי הזוה"ק שנקראים ריעין דלא מתפרשין אבל אם לא נשלם במדת הענוה יוכל להיות שיבא ח"ו הפירוד בין הדבקים לזה אמר אם תעינו מאחריך כאשה מבעלה אל תזניחנו בשעת הסכנה במים האלו אלא עשה עמנו אות לטובה כמו מי מרה אשר יתהפכו למתוק והבן:

שם גמרא כי נח נפשיה דר' זירא כו' ארץ שנער הרה וילדה ארץ צבי גידלה שעשועים אוי נא לה אמרה רקת כי אבדה חמדתה יתבאר ע"פ מה שכ' על דברי המשנה באבות חביב אדם שנברא בצלם כו' חביבים ישראל שנקראו בנים למקום חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה הכוונה על ג' מדרגות שהאדם מתעלה ממעלה למעלה חביב אדם שנברא בצלם היא מעלת ראשית יצירתו כי האומה הישראלית נבראין בתחלת לידתן בצלם אלהים כי ירושה היא להם מאבותיהם הקדושים מדור דור שלא שינו את צלמם וכש"כ אחר קבלת התורה אשר היחוד הוא ע"י כמה מצות ואזהרות ע"כ בתחלת יצירת איש הישראלי יקנה נפש טובה כנודע אבל עדיין לא הגיע למעלה שיקרא בן למקום עד עת אשר יתגדל בתורה וחכמה אז הוא עולה במעלה יתירה וה' אמר לו בני אתה כמש"נ וכאשר זכה שנקרא בן חביב אז הוא עולה מעלה מעלה עד שמצא חן ונתן לו כלי חמדה הגנוזה במתנה גמורה והוא והיא הם באהבה מיחוד גמור והיא מגלית לו כל שוד תנחומיה ומתענג הוא בנועם דברי' וזאת היא החביבות היתירה והיותר גדולה וכן אמרו במדרש בני אם תקח אמרי אם אתה נעשה בני אז תקח אמרי וזה שאמר הספדן ארץ שנער הרה וילדה הקדוש הזה ארץ צבי גידל השעשועי' כי שם נתגדל בתורה וחכמה וזכה למעלת בן ולעת זקנתו ישב בטברי' וניתן לו הכלי חמדה במתנה גמורה ע"כ אמר אוי נא לה אמרה רקת כי היא מתאוננת יותר מכולן על אבידת כלי חמדתה כי בהיות הצדיק שם עם הכלי חמדה כולם יתענגו מטובה:

תוכן העניינים

קרן אורה על מועד קטן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה