אור ברסלב

קרן אורה על מועד קטן· רבי יצחק מינקובסקי

דף טז.

דף טו:

גמרא ומנ"ל דמפקרינן נכסי' דכתיב וכל אשר לא יביא כו' עיין ביבמות ובגיטין דמייתי מכאן ומקרא דאלה ראשי האבות דהפקר ב"ד הפקר ונראה דמהאי קרא לחוד לא משמע דהא במסרב שאני אלא דיש לדקדק הכא מאי ראי' מייתי מב"ד הגדול שבכל ישראל לכל ב"ד שבעיר ועיין בזה בח"מ סי' ב' ובב"י ורמ"א ז"ל שם:

שם גמרא אבל לאפקרותא עד דחיילא עלי' תלתין יומין ק"ק הא לקמן מסיק רב חסדא דנידוי של בבל אינו אלא ז' ימים והאי עובדא בבבל הוי. וראיתי בהגהת מיימוני פ"ז מהל' ת"ת שכתב דהא דאמר רב חסדא דנידוי של בבל ז' ימים היינו במילתא דעלמא דנקט לי' חכם בדעתי' אבל לאפקרותא בכל מקום הוי תלתין יומין ופשיט' דרב חסדא לא משמע כן ועוד דא"כ ברייתא דאין נידוי פחות משלשים יום מיירי אפילו בממונא מדקאמר עלה רב חסדא ונידוי שלנו ז' ימים דמיירי בממונא והשתא תיקשי לרב תחליפא דאמר טיט אסור כו' מברייתא דקתני דאין נידוי פחות מל' יום וצריך ליישב כמו לשיטת הרי"ף ז"ל דפסק דלא כאביי אלא אפילו באפקרותא מתירין לו מיד אם שב או פייס לבעל דינו כמבואר בדברי הרא"ש והקשה הרא"ש ז"ל בשם הראב"ד ז"ל מברייתא דאין נידוי פחות משלשים יום ותי' דלכתחילה מנדין אותו לשלשים יום ואומרים יהא בנידוי ל' יום ואם פייס לבע"ד מתירין לו מיד א"נ אפילו לא פייס לבע"ד מתירין לו אחר ל' יום אם בא לב"ד להתיר לו וה"נ נאמר בממונא לשיטת הגה"מ או אפ"ל דג' חילוקים בדבר אפקרותא אפילו פייס לבע"ד אין מתירין לו אלא עד אחר ל' יום ואין חילוק בין בח"ל לא"י ובמילתא בעלמא דנקט לי' חכם בדעתי' מחלק רב חסדא בין בבל לא"י וגם בזה אין מתירין לו אלא אחר ל' כדתניא בברייתא ובממונא מתירין לו לאלתר ועדיין צ"ע והנה הרא"ש ז"ל עמד על דברי הירושלמי דאמרינן התם ביומא דר' זירא הוי מרחקין ומקרבין ומשמע מזה דהיו מקרבין תיכף אפי' לא חזר בו וע"ז קשה מברייתא דאין נידוי כו' דלכל הפחות מיירי בלא חזר בו ותי' דבסתם נידוי ודאי לא הוי פחות מל' יום אבל ביד ב"ד למעט בתחילה ולנדותו על פחות מזה ונמצא לפ"ז הרבה חילוקים בדבר דסתם נידוי לא הוי פחות מל' יום ואם פייס לבע"ד מתירין לו מיד ואם לא פייס אין מתירין לו אלא עד אחר ל' יום אם בא לב"ד להתיר לו ובתחילה יכולין לנדות גם ע"פ מל' יום ולפי זה יקשה על מה שכתב הרא"ש ז"ל בריש פיסקא דמנודה שהתירו לו חכמים מיירי שהתירו לו קודם הרגל ולא שלמו הל' יום עד הרגל דאל"ה לאו אנוס הוא שהי' יכול לפייס בע"ד קודם הרגל ולדבריו כאן אכתי לאו אנוס הוא דהא אי פייס לבע"ד מתירין לו מיד וכבר הקשה כן הב"י ז"ל בסי' תקל"א והאריך בזה ומסקנתו בד' הרא"ש ז"ל דהא דמתירין לו מיד היינו דמתירין לו מיד לכשישלמו תלתין יומין ודבריו ז"ל נפלאו ממני דהא מבואר בהדיא דמיד ממש מותר כעובדא דר"ל ורב הונא וכן מוכח אבל ד' הרא"ש ז"ל והב"ח ז"ל תי' דמיירי בלא פייס לבע"ד ומ"מ צריך לבקש מב"ד תוך ל' שיתירו לו ובזה מיירי דברי הירושלמי וגם בזה צ"ע היכן מצינו זאת דצריך שיבקש מב"ד תוך ל' יום דהרא"ש ז"ל לא קאמר אלא דלאחר ל' יום אין מתירין לו עד שיבקש התרה ועוד דהא בהדיא אמרינן לעיל דמיירי ע"י פיוס כדאמר רבא לעיל דאזיל ופייס לבע"ד ואתי קמי' דרבנן ושרו לי' אבל כבר דקדקתי לעיל על דברי הירושלמי גופא למה הצריך שהתירו לו קודם הרגל כיון דאין הנידוי מותר עד הרגל וכתבתי שם דברי המרדכי והוכיח מזה דס"ל להירושלמי דאין מתירין חרמות במועד אבל י"ל דאין צריך לזה אלא בין בנידוי בין בנדר צריך שיבקש לו היתר קודם הרגל אבל בלא"ה פושע הוא ולא חשיב אנוס כיון דלא רצה למצוא תקנה קודם הרגל והוא דחוק וצ"ע:

וראיתי בנימוק"י ז"ל שכ' ג"כ כדעת הרי"ף ז"ל דלית הלכתא כאביי אלא ע"י תשובה ופיוס מתירין לאלתר ולא הבנתי מש"כ שם עוד על הא דאמרינן ונידוי שלנו ז' ימים ואי קשיא לך מהא דאמרינן בנדרים השומע אזכרה כו' ומפר לו מיד וי"ל דהתם אין הנידוי חמיר כ"כ אבל לאפקרותא בעינן והוא שלא כדעת הרי"ף ז"ל אלא כמש"כ לעיל בשם הגה"מ לחלק וכן הריטב"א ז"ל כתב דיש חולקים ע"ד הרי"ף ז"ל וכן נראה מדברי התוס' בנדרים שם:

שוב ראיתי בט"ז בי"ד סי' של"ד שהאריך בזה והשיג על הב"י והב"ח ז"ל כמש"כ ע"ש מה שתי' הוא ז"ל וגם לדבריו ז"ל אין הדברים מיושבים היטב:

שם גמרא ואין נזיפה פחות מז' ימים וזכר לדבר ואביה ירק ירק כו' הלא תכלם ומסיק דנזיפות נשיא הוי ל' יום וקשיא לי מהא דאיתא באבות דר' נתן פ"ט אמר הקב"ה אלו מלך נזף בה אלו אביה נזף בה הלא תכלם ז' ימים אני שאני מלך מלכי המלכים ק"ו שתכלם י"ד ימים אבל למענך אני מוחל לה הרי מפורש דאפילו נזיפות מלך אינה אלא ז' ימים ונראה דהא דאמרינן נזיפות נשיא שאני אינה אלא חומרא בעלמא ולפ"ז א"ש נמי הא דאמרינן בעלמא ק"ו לשכינה י"ד יום ועיין מהרש"א ז"ל בח"א ומד' הרמב"ם ז"ל נראה דכל דין נזיפה לאו דינא הוא אלא חומרא בעלמא ומש"ה השמיט דין נזיפה בחיבורו וכן יש לפרש לשון הברייתא אע"פ שאין ראי' לדבר משום דבאמת לא מצינו בתורה אלא נזיפת האב דחשוב הוא אבל נזיפה בעלמא לא מצינו ואין זה אלא חומרא ובהא דנידוי של בבל קיל מא"י לא נתברר טעמו של דבר והנה למאן דלא ציית דינא י"ל כיון דדייני ח"ל לאו סמוכין הם לא חמיר כל כך אבל באפקרותא למה יוקל נידוי חכמי ח"ל וכי גריעי הם מאמתא דבי רבי ולמש"כ לעיל בשם הגה"מ ניחא קצת:

תוכן העניינים

קרן אורה על מועד קטן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה