אור ברסלב

קרן אורה על מועד קטן· רבי יצחק מינקובסקי

דף טו.

דף יד:

תוס' בד"ה מצורע מהו בעטיפת הראש ולא נראו לו דברי רב פפא דמוקי אכומתא וסודרא ולא הבנתי ד' ז"ל וכי רב פפא פליג על עטיפת הראש באבל הא לא דריש אלא שיהיה פרוע מכומתא וסודרא היינו בגד של חשיבות אבל מודה שיחוף ראשו כאבל ואולי כוונתם ז"ל דהיינו עטיפת הראש דאבל כיון דמסיר הכובע ממנו ממילא צריך לחוף ראשו וא"כ שמעינן לה לעטיפת הראש מראשו יהי' פרוע אליבא דרב פפא:

שם גמרא שיהי' שפתותיו מדובקות שיהא כמנודה ואבל וכן אמר הכי לקמן גבי וישב מחוץ לאהלו ומפרש לה למילי אחרנייתא וצ"ע לענין מאי מדמי לי' למנודה ואבל אי לענין תספורת וקריעה בהדיא כתיב בי' וכל שאר דברים חוץ מאלו מספקא לן אי נהיגי במצורע וי"ל דדחוי' הוא דמדחי לי' מהא לא תפשוט דאיכא למימר דקאי אשאר מילי אלא דלפי מאי דפסק הרמב"ם ז"ל במצורע לקולא בכל הני מילי דמיבעי לן וכן במנודה השמיט כל הני מילי ומשמע דפסק לקולא וא"כ איך יפרש ברייתות אלו דקתני בהו שיהא כמנודה ואבל ובלא"ה יקשה לקמן גבי וישב מחוץ לאהלו דמשני התם נמי למילי אחרנייתא וכי איזה מילי אחרנייתא איכא התם דהא קרא דוישב מחוץ לאהלו מיירי בימי ספירו ואז מותר בכולן כמבואר בלשון הרמב"ם ז"ל דכל דיני מצורע אינן אלא בימי חלוטו עיין בדבריו ז"ל בפ"י מה' ט"צ וצ"ע:

והנה המפרשים כתבו דמש"ה פסק לקולא בכל הני דסליק בתיקו משום דמילי דדרבנן הם א"כ מאי קפשיט לקמן לענין תשמיש המטה מקרא דוישב מחוץ לאהלו דמיירי בימי ספירו אכתי לא נודע לנו בימי חלוטו מאי דינו דילמא מדרבנן אסור גם בימי חלוטו ע"כ הי' נראה דהרמב"ם ז"ל לאו מספיקא פסק לקולא אלא משום דפליגי תנאי לעיל בימי חלוטו אי אסור בתשה"מ ש"מ דכל דיני אבל לא נהגי במצורע חוץ ממה שאמרה תורה בפירוש ועיין בכ"מ שם שדקדק למה השמיט הרמב"ם ז"ל עשיית מלאכה ונראה דלא כתבינהו לכולהו אלא אגב שהוצרך לכתוב התירא דתשה"מ שלא נילף בק"ו מימי ספירו ואגב זה כתב נמי הנאת רחיצה אבל עשיית מלאכה לא הוצרך לכתוב להתירא וממילא שמעינן כיון דלא הוזכר לאיסור וכן גבי מנודה לא כתב לכולן להתיר אלא השמיטן וממילא שמעינן להיתירא לבד זה ראיתי בדבריו ז"ל בפ"ו מה' ביאת מקדש שכתב דמנודה לענין שילוח קרבנותיו ספיקא הוי לפיכך לא ישלח לכתחלה ואם זרק הורצה וצריך לדקדק מדוע פסק בבעי' זו לחומרא יותר מכל הני מילי שנשארו בתיקו ופסק בהו לקולא ועוד כיון דהשמיט עטיפת הראש ואיסור שאילת שלום משמע דלא נהיגי במנודה וע"כ צ"ל דמנודה לשמים חמור וא"כ שפיר שמעינן נמי דבמנודה משלח קרבנותיו מק"ו דכל ישראל מנודין היו ושלחו קרבנותיהם וי"ל דה"פ אביי מספקא לי' וזיל הכא כו' היינו דמספקא לי' במנודה לשמים בכמה דברים י"ל דקיל ממנודה בב"ד ובכמה דברים יש לומר דחמור וליכא למילף מיני' לא לקולא ולא לחומרא ומש"ה בשאר מילי פסק לקולא דהוי כספיקא דרבנן כיון דאין בהם דבר מפורש מה"ת אבל לענין שילוח קרבנות לא פסק לקולא משום דמשמע לי' דהש"ס קמיבעי לי' מה"ת דמדרבנן לא מסתבר לאסור לשלח קרבנותיו ועוד דומיא דאבל ומצורע דמה"ת אינו משלח ואפילו אם זרק לא הורצה כמבואר בדבריו ז"ל שם וה"נ קמיבעי לי' במנודה מש"ה פסק בזה לחומרא דלכתחילה לא ישלח ואם זרק הורצה כיון דספיקא הוא אין לחייבו מספק קרבן אחר והכ"מ ז"ל כ' שם דמש"ה אם זרק הורצה כיון דבמנודה לשמים ישלח לכתחילה ע"ש ולא הבנתי למה הוצרך לזה וי"ל דאזיל בשיטת הריטב"א ז"ל שכ' דהא דאסור לשלח היינו בנדר ונדבה דווקא אבל לא במחוסר כפרה וא"כ א"א לומר דמשום ספק אם זרק הורצה דהא אפשר להביא אחר אבל נראה דאין חילוק ואפילו חטאת אינו משלח וכן מוכח מדברי התוספתא בזבחים ומנחות שפי' הא דישראל שלחו קרבנותיהם היינו תמידים אלמא דבקרבן חובה מיירי ויש לי לדקדק על התוס' ז"ל דהא אמרינן בחגיגה דשבטו של לוי לא עבדו ע"ז הם הקריבו תמידים משלהם וכן איתא בספרי פ' בהעלותך אלא נראה דשלחו קרבנותיהם אשלמים קאי והדבר מוכרח ששלחו קרבנותיהם דבשר תאוה נאסר להם במדבר וע"כ הביאו שלמים עכ"פ העיקר דאין חילוק בין קרבן לקרבן חובה וכן באבל אין חילוק ועיין בתוס' שם שכ' פי' מחודש דקפשיט הכא להתירא מד' ר"ש דדווקא עשירית האיפה לא יביא אבל שאר קרבנות יביא והוא פי' תמוה מנ"ל הא גם מה שלא חילקו בין שאר טמאים למצורע ג"כ קשה אלא ודאי שאר טמאים פשיטא לן דמשלחין ולא מיבעי לן אלא במצורע דאיננו שלם וכאבל יחשב ושפיר פשיט דמצורע לא יביא וכן מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל ואין כאן מקומו להאריך בדברים אלו. והנה עוד יש לדקדק במאי דמשמע מדברי הרמב"ם ז"ל דאבל אם זרקו עליו לא הורצה וקשה לי מש"כ דכל שבעה אינו משלח וכדאיתא בתוספתא ומשמע דבכל ז' אם זרק לא הורצה ואמאי הא הוא ז"ל כתב דז' ימים של אבל מדרבנן הוא ומשה תיקן להם לישראל ואמאי לא הורצה וצריך עיון:

תוכן העניינים

קרן אורה על מועד קטן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה