קרן אורה על מועד קטן· רבי יצחק מינקובסקי
דף ו.
גמרא אמר רב יהודה מצא אבן מצויינת תחתיו טמא כו' יש בזה כמה שיטות ואבאר אותם בקצרה שיטת רש"י ז"ל בשתים אם יש סיד ביניהם וגם בראשם תחתיהם וביניהם טמא ואם אין סיד ביניהם כלל ביניהם טהור תחתיהם טמא ופריך הש"ס ואע"ג דלא נחרש ביניהם והתניא אם יש חורש דווקא ביניהם טהור משום דהוי שדה שנחרש והעיקר נראה בזה כמש"כ התוס' בשם מצאתי מפרש דכיון דנחרש בינתים ודאי אין שם טומאה כמו שאוכיח אי"ה משיטות הירושלמי והתוס' גרסי ואע"ג דליכא חרס דאם אין ציון לטומאה טהור אע"ג דליכא ציון לטהרה והתניא אם יש חרס דווקא היינו סימן טהרה בחרסית ומשני היכא בעינן נחרש לרש"י ז"ל וחרס לשיטת התוס' ז"ל היכא דהסיד מרודד לכאן ולכאן דהוי קצת ציון טומאה אי לאו משום דע"י חרישה או ע"י החרסות איקפולי הוא דאיקפול וחשיב כמו שאין שם סיד כלל דביניהם טהור אבל תחתיהם ודאי טמא. אכן בירושלמי אמרו הלכה זו בע"א מצא אבן אחת מצויינת תחתי' טמא שתים ביניהם טמא ותחתיהם טהור משום דהציון נעשה שלא במקום הטומאה אלא רחוק מן הטומאה כדינו משום ביניהם ואם יש חורש ביניהם הרי הם כיחידיות כיון דנחרש ביניהם אין להם חיבור זל"ז והרי הן כיחידיות ותחתיהם טמא ביניהם טהור והי' אפשר לפרש גם שיטת הש"ס דילן ע"ד זה דאם יש סיד ביניהם ביניהם טמא ותחתיהם טהור כיון דמצינן למימר דהציון נעשה כדינו בשביל ביניהם ומש"כ רש"י ז"ל דבאבן שרי לעשות הציון במקום הטומאה בירושלמי לא משמע כן ע"ש וגם דברי הרמב"ם ז"ל אפשר לפרש ע"ד זה ע"ש בלשונו אלא דראה דבר חדש מה שנראה לי מלשון הרמב"ם ז"ל בהא דאם יש חורש ביניהם טהור שכ' שם ואם אין סיד ביניהם אלא על ראשיהם אם יש חרש ביניהם טהור שאין זה אלא בנין וכבר עמד הראב"ד ז"ל ע"ד באין סיד ביניהם למה לי' חרש הא בלא"ה טהור ביניהם אבל אחר הדקדוק בלשון הרמב"ם ז"ל נראה דביש חורש ביניהם הכל טהור אפילו תחתיהם דלאו ציון הוא כלל אלא בנין אבל אם אין חרש והי' הסיד מחדד על ראשיהם מכאן ומכאן ה"ז ציון וטמא ותחתיהם דווקא ביניהם אלא דא"כ מאי פריך הש"ס ואע"ג דליכא חרש והתניא כו' אמאי לא משני דבאיכא חרש הכל טהור תחתיהם וביניהם ובליכא חרש אין טהור אלא ביניהם אבל ז"א דהא בברייתא תני דאי ליכא חרש ביניהם טמא ורב יהודה אמר דאם אין סיד ביניהם טהור וע"כ ברייתא נמי מיירי באין סיד דבאיכא סיד לא הוי מהני חרש ולהכי אצטריך לאוקמי במרודד לכאן ולכאן ובפירוש של מרודד נמי לא כתב הרמב"ם ז"ל כפי' רש"י ז"ל דמרודד ביניהם אלא כתב הי' הסיד מרודד על ראשיהם מכאן ומכאן וגם לישנא דהש"ס אימור מחמת חרש הוא דאיקפל צריך ליישב לדעת הרמב"ם ז"ל ויפלא בעיני על הכ"מ ז"ל שכ' דגירסת הרמב"ם ז"ל כגירסת התוס' ז"ל ולא כתב ליישב עיקר השגת הראב"ד ז"ל מה שכתב לחלק בין איכא חרש או לא באין סיד ע"ז השיב הראב"ד ז"ל הא באין סיד בלא"ה טהור ודווקא היכא דהסיד מרודד ביניהם הוא דבעינן חרש ולמש"כ ניחא דבאין סיד וגם איכא חרש הכל טהור אפילו תחתיהם דבנין הוא ועדיין צ"ע בזה:
שם גמרא מצר א' מצויין הוא טמא וכל השדה טהורה כו' מכאן משמע קצת כשיטת הירושלמי דהיכא דמצינן למימר דהציון הוא לביני וביני תחת הציון עצמו טהור ומש"כ רש"י ז"ל דבאבן אין צריך להרחיק הציון אכתי אינו מיושב אמאי במצר אחד מצוין תחתיו לבד טמא וכמש"כ התוס' ז"ל ויש לדחות וק"ל:
שם תוס' בד"ה דמוזלי גבי' למ"ד שכר פעולה שאין לו מה יאכל שרי ניחא כו' לא הבנתי דבריהם ז"ל דאי מיירי הכי באין לו מה יאכל א"כ מאי אירי' כלאים שהם צרכי רבים כל מלאכה אפילו של יחיד שרי בכה"ג וי"ל לדברי התוס' ז"ל דהיציאה קמ"ל דקבעינן בחוה"מ אבל באמת לא ידענא מאי מספקא להו ז"ל דוודאי מלאכה זו מותרת דצרכי רבים הוא ומותר ליטול שכר אפילו יש לו מה יאכל וק"ל: