קרן אורה על יבמות· רבי יצחק מינקובסקי
דף קכב:
תנאי היא דתניא אין בודקין כו' דברי ר"ע ר"ט אומר בודקין. עיין מהרש"א ז"ל שכתב לקיים הנוסחא ר"ע ור"ט אומרים בודקין דכן משמע בשמעתין ומדברי התוספת' כוונתו ז"ל. דלפי נוסחא דידן לא יתיישב הא דקאמר תנאי היא. ומייתי דפליגי ר"ע ור"ט. ור"ט ס"ל דבודקין. והיינו כברייתא דלעיל. אבל אי גרסינן דברי ת"ק דאין בודקין בסתמא י"ל דדברי ת"ק אליבא דר"ט קאמר. וגם זה דחוק. ועיין בלח"מ פי"ג מהל' גירושין. והק"ע כתב דגרסינן תניא והוא מילתא בפ"ע. ועיין ב"י ח"מ סימן ל' דגרס דר"ט אמר דאין בודקין וא"ש. ומסיק דפליגי בדרבי חנינא דאמר ד"ת כו'. מר סבר כיון דאיכא ממונא למשקל כד"מ דמי ומ"ס כיון דשרינן א"א לעלמא כדיני נפשות דמיא. ופי' רש"י ז"ל דהבא על אשת איש בחנק והקשו הראשונים ז"ל כיון דכדיני נפשות דמי. אם כן היאך הקילו דלא בעי דרישה וחקירה. ותירצו דדיני נפשות ליכא בזמן הזה עיין בנימק"י. ולפ"ז בזמן הבית לכ"ע בעינן דרישה וחקירה. ואם כן היאך משיאין על פי בת קול לבית הלל הא א"א בדרישה וחקירה ובית הלל היה בזמן הבית טובא. ע"כ נראה דהא דפליגי אי כד"נ דמי אי כד"מ לאו בד"ת פליגי דמד"ת וודאי לא דמי לד"נ ולא איכפת לן במה שיבא אח"כ לד"נ. כיון דהשתא קבלת העדות לאו לדיני נפשות הוא. וכי פליגי בתקנתא דרבנן פליגי אי הוי בכלל דיני ממונות. ובזה גם תיקנו דלא בעינן דרישה וחקירה. או לד"נ דמי ולא תיקנו בכה"ג דלא ליבעי דרישה וחקירה. והיינו דקאמר הש"ס דפליגי בדרבי חנינא. והעיקר הדין לחלק בין ד"מ לד"נ הוא ברייתא מפורשת. ואמאי לא קאמר בקצרה מר מדמי לה לד"מ ומר מדתי לה לד"נ. אלא וודאי אי מד"ת הי' חילוק בין ד"מ לד"נ לענין דרישה וחקירה פשיטא דכד"מ דמי אלא כיון דמה"ת תרווייהו בעי דרישה וחקירה. ומתקנתא דרבנן הוא דלא בעינן דרישה וחקירה בד"מ בזה שפיר פליגי אי גם זה לד"מ דמי ובכלל תקנתא דרבנן גבי ד"מ הוא ומ"ס דלא הוי בכלל תקנתא דד"מ אלא לד"נ דמי כיון דשרינן א"א לעלמא. ועפ"ז יש ליישב שיטת התוס' בחולין פרק גיד הנשה שכת' דאם נישאת ע"פ עד אחד אין חייבין עליה מיתה ואם כן אין כאן סרך ד"נ ואי משום דשריותא דא"א חשיבא ד"נ כיון דהבא עליה בחנק וכמשמעות לשון רש"י ז"ל גם זה קשה לדמות לד"נ דחומרא דד"נ הוא לחייבו מיתה ולא לפוטרו ולידי חיוב מיתה א"א לבא לשיטת התוס' ז"ל בחולין. אבל לפי הנ"ל ניחא דלאו לענין ד"ת קאמר אלא לענין תקנתא דרבנן וס"ל דבשריותא דא"א מחמרינן כמו בד"נ. תדע דהא מקילין טובא בעדות אשה להתיר על פי עבד ושפחה ועל פ"ע ולא מדמינן לה לד"נ. והיינו משום דבכל אלו ראו חכמים לתקן משום תקנת עגונות. אבל דרישה וחקירה דהוא דבר שאפשר לקיימו ואם עדותן אמת וודאי יכוונו עדותן לא שייך בזה כ"כ תקנת עגונות. מש"ה פליגי בזה אי בעי דרישה וחקירה. והרשב"א ז"ל הביא יש מפרשים דפלוגתא דדרישה וחקירה אינו אלא קודם שהוחזקו להשיא מפי עבד ושפחה. וכן הביאו בשם הרא"ש ז"ל ולא משמע כן מירושלמי שהבאתי לעיל דר"י בן בבא ס"ל דבעינן דרישה וחקירה והוא מיקל בעדות אשה להשיא ע"פ עד אחד כדתנן הכא במתניתין:
ומדברי התוס' ז"ל במכות גבי נמצא א' מהם קרוב או פסול נראה דס"ל דשריותא דא"א הוי כד"נ מה"ת דמהאי טעמא כתבו לבטל עידי קדושין וגירושין אם נמצא אחד מהן קרוב או פסול. ולענ"ד נראה כמו שכתבו תדע דהא עיקר האי מילתא דבעינן שנים בעדות אישות הוא משום דילפינן דבר מממון ואי לאו קרא הוה אמינ' דבחד סגי כמו כל איסורין שבתורה ש"מ דעכ"פ לא חמירי עדותן של אלו מעדות ממון. ובאמת מספקא לי טובא בכל דיני עדות אישות כמו עידי קידושין וגירושין. וכן עדות זו דמכילתין מנ"ל דבעו דרישה וחקירה מה"ת הא לא שמעינן דד"מ בדרישה וחקירה אלא מהקישא דמשפט אחד יהיה לכם והיינו דווקא דייני ממונות דאיקרי משפט ובעינן ב"ד. אבל עדות אישות דבכלל הוראה היא ולא בעינן ב"ד של שלשה מנ"ל דבעינן בהו דרישה וחקירה. וי"ל כיון דילפינן דבר דבר מממון לכולי מילתא ילפינן. ועיין בסימן י"ז בח"מ ס"ק ע"ב. שהאריך בתשובה שם. וס"ל דהיתר אשה לעלמא אין צריך ב"ד. והב"ש ז"ל שם תביא ראיה משמעתין דבעינן ב"ד של ג'. דעכ"פ דמי או לד"מ או לד"נ. ולענ"ד אין זו מוכרח דא"כ כל עידי גירושין וקדושין ליבעי ב"ד של ג' דהאיכא כתובה. זוזו לא שמענו. ועיין מש"כ לעיל לענין חליצה וגט בלילה. והרמב"ן ז"ל כתב בחי' בשמעתין דלר"ט דאמר דבעינן דרישה וחקירה בעינן נמי מומחין והא דמעשין אגיטין בזמן הזה הוא משום דקיימא לן כר"ע דלא בעינן דרישה וחקירה. והנימק"י ז"ל כתב דדוקא לעינן דרישה וחקירה הוא דפליגי משום דאפשר ע"ש עכ"פ מדבריהם ז"ל משמע דבעינן ב"ד גמור בעדות גיטין או וקדושין ע"כ צ"ל דמיירי בדיני גיטין וקדושין כמו לעשות אגיטי וכה"ג בקדושין היכא דאיכא הכחשה ביניהם. אבל בעיקר עדות גיטין וקדושין מה שצריכין להיות בשעת הקדושין והגט וודאי נראה דלא בעינן ב"ד ובפני עדים לבד הוי גט גמור וקדושין גמורים כמבואר בש"ס וכן בעידי מיתה כיון דאין כאן הכחשה אין צריך ב"ד. וכן כתב הב"ש ז"ל בסימן מ"ב לענין דרישה וחקירה בשם הראשונים ז"ל דבלא הכחשה לא בעינן דרישה וחקירה והיכא דאיכא הכחשה בעינן דרישה וחקירה. ולפ"ז יש לומר דר"ט נמי דס"ל דבעינן בעידי מיתה דרישה וחקירה לאו מד"ת הוא כיון דליכא הכחשה אלא מדרבנן לחומרא בעלמא והיכ' דאפשר. תדע דהא עד מפי עד כשר אע"ג דהראשון לא נחקר בב"ד. ועיין ב"ש סימן י"ז ס"ק קכ"ד:
ואחרי כל הנ"ל עדיין אין הדברים ברורין אצלי. ומנ"ל דבעינן ב"ד של שלשה היכא דעיקר טענתם הוא ע"ד איסור כמו היתר אשה לעלמא והיתר ואיסור אשה לבעלה. דלא מצינו ב"ד של ג' אלא בד"מ כדילפינן בריש סנהדרין מקראי. והא דמשמע בגיטין דאין מעשין אגיטין אלא על פי ב"ד. וכדילפינן וכו'. אבל סתם הוראתן של אלו מנ"ל דבעינן ג' דמגז"ש דדבר דבר לא ילפינן אלא לענין עדות דבעינן שנים. אבל לא לדיינים. אבל לענין דרישה וחקירה היכא דאיכא הכחשה י"ל דמה"ת הוא בכל הני כיון דילפינן דבר דבר מממון. ועוד דלר' אחא דאמר דמה"ת חד נמי כשר בד"מ וודאי דאין לחלק בין ד"מ לעדות אישות כיון דתרווייהו משפט אחד להם ואפילו למ"ד דבד"מ בעינן ב"ד של שלשה מ"מ נראה דגם אלו בכלל לענין דרישה וחקירה. ומשנה מפורשת שנינו בריש מכות מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה ובן חלוצה לוקה אלמא דגם בכה"ג בעינן דרישה וחקירה. ועפ"ז לא הבנתי מה שנסתפקו התוס' ז"ל בסנהדרין דף ח' בעדים שאמרו אשתך זינתה אי בעינן דרישה וחקירה. ומ"ש מבן גרושה ובן חלוצה דמבואר במתניתין דמכות דבעינן דרישה וחקירה. וכן אמרינן גבי סוטה שהוזמו עדיה אלמא דשייכא הזמה בכל הני. ונראין הדברים דכל היכא דמעידין לחייב דבר או ממון או לפסלו בבן גרושה ולהוציא מחזקת כשרותו אע"ג דאין הבע"ד מכחישו. בפירוש צריכין העדים דו"ח ואין מוציאין דבר מחזקתו בלי דו"ח וכן לאסור אשה על בעלה ע"י זנות אבל סתם עדות קדושין וגירושין היכא דשניהם מודים דאין הדבר בתורת חיוב לא בעינן דרישה וחקירה:
ומהא דאמרינן הזמה גבי עידי טומאה דסוטה יש לדקדק לשיטת הרא"ם ז"ל שכתב דפלוגתא דר"ט ור"ע הוא קודם שהוחזקו להשיא עד מפי עד אבל לאחר שהוחזקו לכ"ע לא בעינן דרישה וחקירה דהא עד הראשון לא נחקר. דא"כ בעידי טומאה דסוטה אמאי שייכא בהו הזמה. דהא עד מפי עד נמי כשר בעד טומאה ואם כן לא בעינן דרישה וחקירה. וצ"ל דמיירי דאיתרמי ואמרי אותו יום ואותו שעה. וכבר כתבתי לעיל פרק האשה רבה בזה לענין אשם תלוי שהוזמו עדיו. ועדיין צריך לדקדק לענין עידי איסור אי בעינן בהו דרישה וחקירה. והיכא דעד אחד נאמן היינו בלא הכחשת בע"ד פשיטא דלא בעינן דרישה וחקירה דהא עד מפי עד נמי כשר. וכמ"ד דכל עדות שהאשה כשירה לה עמפ"ע כשר כדאיתא בבכורות. אבל היכא דבע"ד מכחישו דגבי איסורין נמי בעינן תרי מי בעינן נמי דרישה וחקירה. ולכאורה מהיכי יליף ר"מ דב' עדים נאמנים לחייבו קרבן אפילו מכחישן מק"ו ממיתה. וא"כ כי היכי דבמיתה בעינן דרישה וחקירה ה"נ לענין חיוב קרבן. ועיין בתומים סימן ל' שכתב בפשיטות לענין עדות נזירות דבעינן בהו דרישה וחקירה. כיון דאיכא מלקות בנזירות. וכבר כתבתי דאין זו מכרעת דלענין ד"ת מה שהוא בא לכלל מיתה ומלקות לא מהני ואפילו על ידי עד אחד לוקין לשיטת הרמב"ם ז"ל. וכמו שכתבתי לעיל באורך כיון דלא על מלקות בא להעיד. והיה נראה דמ"מ לא חמירי אלו מד"מ ועכ"פ מתקנתא דרבנן לא בעו דרישה וחקירה היכא דמעידין ע"ד איסור. אבל מד"ת יש לומר דכל היכא דשנים מחייבין איזה דבר בעינן דרישה וחקירה. וכן משמע קצת מהא דאמרינן בכריתות גבי או הודע אליו מ"מ תרי ולא מכחיש ליה קרא בעי ואי לא בעינן דרישה וחקירה, אם כן איצטריך קרא לחייבו קרבן אפילו בלא דרישה וחקירה. אלא ש"מ דכל בי תרי בעינן נמי דרישה וחקירה. ואפילו בלא הכחשה מפורשת כל שמחייבין אותו איזה דבר. ויש להביא ראיה דכל היכא דצריך עדות שנים בעינן עדות גמורה וככל דיני ממונות פרק מהא דאיתא בכתובות פרק האשה שנתארמלה לענין עדות דכהן הוא דפליגי תנאי בפלוגתא דר" נתן ורבנן גבי דיני ממונות אי מצטרפין לעדות אלמא דכל עדות שנים לא גריעי מעדות דיני ממונות. אלא דיש לומר דדווקא עדות יוחסין דצריכה ב"ד הוא דבעינן ג"כ כל דיני עדות. אבל עדות איסור כמו אכילת חלב ונזירות דלא מצינו גבייהו דצריך ב"ד אפשר גם כל דיני עדות לא בעינן. וצ"ע בדברי הפוסקים ז"ל. ועיין באה"ע סימן י"א ובב"ש וח"מ ז"ל שם:
סיומא וי"ט לרבנן אמר רבי אליעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבין שלום בעולם שנאמר וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך ובברכות מסיים א"ת בניך אלא בוניך. והנה עזרני ה' ברחמיו לסיים מסכתא זו בכושרות בעת סיום כולא הש"ס בלימוד החברא המקום יהיה בעזרני להתחיל ולסיים בלב טהור ורוח נכון במנוחה והשקט. ע"כ אכתוב מעט בדברי אגדה ולתת טעם בסיום מימרא זו במכילתין ובהתחלת הש"ס במשנה מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים כו'. וסיומו בדברי תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות. ונקדים לזה דברי אגדה בחגיגה מעשה בריב"ב ור"א חסמא שהלכו להקביל פני ר' יהושע בפקיעין ושאל אותן במה היתה הגדה היום אמרו לו בפרשת הקהל הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע טף למה באים כדי ליתן שכר למביאיהם. ועוד דרש את ה' האמרת כו'. אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם אף אני אעשה אתכם שנאמר ומי כעמך וגו'. ואף הוא פתח ודרש דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות למה נמשלו ד"ת לדרבון לומר לך מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם אף ד"ת מכוונין את לומדיהם מדרכי מיתה לדרכי חיים אי מה דרבן זה מטלטל אף ד"ת מטלטלין ת"ל מסמרות אי מה מסמר חסר ולא יתיר אף ד"ת חסרים ולא יתירים ת"ל נטועים מה נטועים פו"ר אף ד"ת פו"ר בעלי אסופות אלו ת"ח שיושבין אסיפות אסיפות ועוסקים בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין כו' שמא יאמר אדם איך אני למד תורה מעתה ת"ל כולם ניתנו מרועה אחד אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ב"ה. ואף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לב לשמוע את דברי המטמאין ואת דברי המטהרין כו'. כלשון הזה אמר להם אין דור יתום שראב"ע שרוי בתוכו. ונראה בפשוטן של דברים כי בא התנא הקדוש ראב"ע להודיע לנו מעלת התורה ותכליתה הטוב אשר היא מביאה אותנו והתחיל בפרשת הקהל כי היא מצוה גלויה ומפורסמת בלימוד התורה כאמור וצוה עלינו להקהיל את כל הקהל למגדול ועד קטן אל מקום הקודש לשמוע את משנה התורה ולזה שאל אנשים באים ללמוד נשים לשמוע טף למה באים הלא עדיין לא הגיעו למעלת הלימוד והשמיעה. ולצורך מה יובאו שמה ואמר כדי ליתן שכר למביאיהם. כי האמת שהטף מצד עצמן לא ישכילו בלב ללמוד ולשמוע. עכ"ז מצוה על הגדולים להביא אותם למקום הקודש. ולהטותם הדרך, ויתקרבו כולם אל מקור חיותם ואז יופיע עליהם אור התורה ואור קדושה העליונה לטהרם ולקדשם ויהיה כולם דבוקים בה' חיים וקיימים אשר זה השכר א"א להנתן אם לא בעשות את שלנו להתקרב אליו יתברך מקטן ועד גדול ולא ישאר שום נדח ונפרד ואז יוכשרו לקבל ברכה שכר הנ"ל המעולה והגדול מכל. אבל אם לא יתקבצו כולם באחדות אחד להתקרב אליו יתברך ונמצא אנו פזורים ונדחים לא נוכל לקבל השכר השלם הזה מפני חסרון ענף אחד מענפי עץ החיים אשר נפרד. וזה שאמר כדי ליתן שכר למביאיהם כי אם לא יובאו הטף גם כן אל הקדש פנימה גם הגדולים לא יוכשרו לקבל שכרם משלם וכנ"ל. וזה אשר דרש עוד את ה' האמרת כו' אתם עשיתוני חטיבה אחת שנאמר שמע גו' וזו המצוה העקרית ממצות תלמוד תורה לומר פרשת שמע פעמים בכל יום אשר זה הוא תכלית ההשכלה מלימוד התורה להתקרב אל אחדותו ית'. והוא לבדו הוא בשמים ובארץ וברוחות העולם כאמרם ז"ל. ובכלל זה הוא כללות כל הברואים כולם נפעלו למענו ולכבודו עיקר קיומם והווייתם הוא בשפע הטוב אשר יושפע עליהם כמו שכתוב ואתה מחיה את כולם ואין שום בריה בגדר המציאות כ"א בהשלמת חוקו כפי רצון הבורא ית'. ובהשכלה הנפלאה הזאת יעבורו כל המסכים המבדילין הן מסכי הגוף וכוחותיו הגשמים אשר המה מבדילין מהביט אל כבודו ית' מצד אשר מעת הולד האדם נתקשר בם ונחשבים המה לו לאיזה יש ומציאות. ע"כ מבדילין המה בינינו לבין אלקינו יתברך. וכוונו ז"ל במאמרם אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר אדם כו'. כוונתם ז"ל כי אין קיום לאור התורה לשכון בתוכו אלא כאשר ימות ויבטל כל כחות הגשמים כי זולת זאת לא יתקיים אור בתוכו כ"ז שהם במציאות. וכמשאז"ל אם רצונך שתחיה מות עצמך כי חיות הזמני מדברים הגשמים לא תקרא חיים בעצם כ"א בשם המושאל ועיקר החיים הוא באור התורה להבין ולהשכיל יחודו ואחדותו יתברך. וכן אמרו ז"ל לא תמצא בארץ החיים לא תמצא במי שמחיה עצמו עלי'. וכן יעבור מאתו ע"י השכלת התורה מסכים וסדר הטבע אשר המה החשיכו עינים בדורות הראשונים. וכמש"נ ופן תשא עיניך השמימה. וע"י אור התורה יאירו עיניו ויראה כי הכל נברא לכבודו ית' וכולם ישרתו ויודו לשמו ית'. ועוד יוסיף חכמה ודעת בראותו את כל הברואים תלוים במאמרו והכל בחכמה עשה. וכמש"נ וידעת היום והשבות אל לבבך כו'. כי מסדר הזמן והנהגתו ביום ובלילה והילוך השמש והירח וכל צבא השמים בעל דעה ישיב אל לבו כי האלהים בשמים ממעל כו'. וכן אמר דוד המלך ע"ה כי אראה שמיך כו'. ועפ"ז בארתי דבריו ז"ל זקני ת"ח כ"ז שמזקינים דעתם מיתוספת עליהם וזקני ע"ה כ"ז שמזקינים דעתן מיטפשת. כי זקני ע"ה אחרי אשר אין בהם תבונה ביחודו ואחדותו ית'. כל עוד שיאריך ימים ויראה בעתים שונים אשר יעבורו עליו יתבלבל דעתו יותר וימות בלא חכמה אבל זקני ת"ח כל עוד שמאריכין ימים יוסיפו דעת מיום אל יום וישכילו הנהגתו הישרה בכל עת ובכל רגע. כללו של דבר תכלית השכלת התורה הוא לעשותו ית' חטיבה אחת וחפץ אח' לבד להדבק בו ולעשות רצונו ית' ובשכר זאת גם הוא יעשה אותנו חטיבה אחת שנאמר ומי כעמך כו' כי גם לו ית' אין חפץ בתכלית הבריאה כ"א בישרים אשר הוא מתפאר בם לעין כל ברואיו. וכמש"כ כי תהיו ארץ חפץ:
ואחרי אשר ביאר הקדוש את תכלית לימוד התורה בא לפתח פתח גדול ולדרוש המקרא הזה דברי חכמים כו' לישב את הדבר הקשה מה שיש לבעל דין לחלוק ולומר אחר שתכלית לימוד התורה הוא לעשותו ית' חטיבה אחת ולהדבק באחדותו ית' וכנ"ל א"כ מה זאת אשר לימוד התורה הוא ע"י מחלוקת. זה אומר טמא וזה אומר טהור. הלא זה נגד תכליתה הוא לזה בא הקדוש לפתוח פתח ולבאר כי מי שאין לו לב לשמוע אומר כן. אבל באמת זו היא תכליתה כאשר יבואר. והנה נודע אמרם ז"ל קודשא בריך הוא כו' כולהו חד וכיוונו כי לא ישלם האחדות בשלימות אלא בהתאחד הקשר הנ"ל יחד והענין כי התגלות כבודו ית' בעולמו בעת הבריאה היה מעילה לעלול מרום המעלות עד סוף המדרגות הוא העוה"ז עולם המעשה עד שכבודו ית' הוא בהסתר והתלבשות לעיני הברואים וכ"ז גזרה חכמתו ית' לעשות מקום למבחר הברואים הות האדם להיות בתוכו בחירה ורצון למען יהיה עבודתו תמה ושלימה וכמו כן ניתן באדם החלק הטוב בתכלית ההסתר וההתלבשו' עד שבראשית יצירתו כח השכל נסתר בתוכו והוא הולך בדרכי מות ויבקש לתאוה. ע"כ קודם אשר הופיע אור התורה היה העולם חשך ושני התוהו זולת אבותינו הקדושים אשר עליהם הופיע אור התורה ע"י מלאך אשר נגלה למו כמשאז"ל. אבל לא הוכשר עדיין העת להורידה למטה מפני חשכת העולם ע"י מעשה הרשעים וכאשר בא העת הכשר ע"י האמנה אשר קבלו עליהם בצאת ישראל ממצרים. ובראשם יעבור הרועה הנאמן משה רבינו ע"ה אז הגיע עת דודים להוריד אור התורה למטה לארץ והיא גם היא מפני שאורה הוא אור העליון ברדתה לארץ נתלבש בכמה לבושים עד שבעוה"ז נתונה היא ברמ"ח מצות עשה ושס"ה ל"ת. וכמו שהבריאה ממוזגת בד' יסודות מתנגדים ארמ"ע. ובהתאחדות כולם הוא בריאה ופעולה שלימה והכל ממקור האחדות כן התורה הקדושה בלולה היא בכמה פנים טהור טמא אסור מותר פסול כשר כי היא היתה אצלו אמון אל תקרא אמון אלא אומן. ע"כ בלולה היא מאלו הפנים ג"כ ומקורה הוא אור הגנוז בתורה ממקור האחדות. וכן ניתנה התורה להגות בה ויקראו בשם עולם קטן ובלולים המה מכל מדרגות הבריאה כמש"כ אחור וקדם צרתני. ובהתלבשות החומר נפרדו כל הכחות. וזה מושך אילך וזה מושך אילך. ובראשם היצה"ר אשר לתאוה יבקש נפרד. ע"כ ברא ית' תבלין ונתן לנו את תורתו להגות בה לשמה. היינו לתכלית המכוין בלימודה לעלות מעלה מעלה עד שתופיע על לימודיה אורה הגנוז. ואז ירב השלום בכל כחות האדם וכל הברואים המתנגדים יושלמו ויתאחדו כולם כמש"נ בכתובים לע"ל בעת שתרבה הדעת. והלא תראה מה שדרשו ז"ל ע"פ שמעו ותחי נפשיכם כי בטבע רפואות הגשמית מה שיפעל לזה הוא מקלקל לזה אבל התורה' שמעו ותחי נפשיכם כי רפואת תעלה היא לכל כחות הנפש המתנגדים. והיינו מפני אשר בלולה היא ג"כ באופני האיסור וההיתר ואלו ואלו דברי אלהים חיים הם ממקור האחדות ע"כ תשלח רפואתה לכל הכחות יחד לדבקם ולקשרם כולם יחד לאהבה את שמו הגדול בכל לב ונפש ומאוד וזה אשר פתח ודרש דברי חכמים כדרבונות מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם אף דברי תורה מכוונין את לומדיהם מדרכי מיתה לדרכי חיים כי ראשית הלימוד הוא לסור ממוקשי מות ולהלוך בדרך החיים במצות מעשיות בעשה ול"ת אי מה דרבן זה מטלטל אף ד"ת מטלטלין כי פן ואולי יעלה על לב לומר כי ע"פ עיוני התורה בפני' ואפני' יטולטל רעיון ההוגה בה ויפול אל הספיקות ת"ל מסמרות כי אור התורה יופיע עלי' ויתקענו יחד במקום נאמן כאשר ילמוד אותה לשמה ויבין וישכיל כי הכל הולך אל מקום אח' להגיע אל מקור החיים אי מה מסמר חסר ולא יתיר כך ד"ת חסירים ולא יתירים ת"ל נטועים מה נטיעה פרה ורבה אף ד"ת פרים ורבים. פן יאמר ההוגה בה. הן אמת אשר אהגה בה בקביעות בלי שום טלטול ונדנוד כמסמר הזה. אבל קביעות המסמר אינו בתכלית המעלה כי תבאוהו חוסר וזה מצד אשר אין במסמר התקוע בארץ חיבור עצמי עם המקום אשר תקוע בו ע"כ יתרון וודאי אין בו אלא עוד חסר יביאנו ועולה בו רקבון. ופן יעלה על הלב ח"ו כי ד"ת כ"כ הם והלימוד וההגיון בה הוא בלי התחברות עצמות אלא כמסמר הזה כי החומר הגס והעב מבדיל בין אור התורה לאור הנשמה והשכל וקרובה היא אל החסרון ולא אל היתרון כי כחות הגוף יחסרו ואור השכל לא יתעלה ביתרון ת"ל נטועים מה נטיעה כו'. כי באמת כאשר יהגה בה באמת יזדכך חומרו ולא יהיה עוד למבדיל ותתחבר עוד אור שכלך עם אור התורה כדוגמת הנטיעה הזו אשר יש לה חיבור עצמי עם המקום אשר נטועה בה ולא יעלה עליה שום חסרון ורקבון ועוד תגדל ותעשה פרי כ"כ הוגי התורה ולומדיה יתאחדו במקום הנאמן הזה ולא תבא שום חסרון כי תדשנה עצמות הוגי' ותרחיק מהם כל נזק כמש"נ רפאות תהי נשריך כו'. ובכל עת ורגעיה יהיה לך יתרון ויתגדלההשלכתך ותעשה פרי למעלה ושרש למטה וג' מעלות אלו אמר דוד המלך בראשית תהלותיו אשרי האיש אשר לא הלך ולא עמד כו' ולא ישב כו'. כ"א בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ שתול על פלגי מים כו' כי לעומת ג' מעלות אלו בדרכי החיים לעומתן יסיתהו יצרו ויעמוד בדרך חטאים ויבלה ימיו עד שיבא למדריגה התחתונה שבשאול כי ישב במושב לצים כי ישלח שרשיון שרש נחש ופריו שרף מעופף כי ירבה בדברי לצון ולא יוכל להפרד עוד להשיג אורחות חיים לזאת אשורו של איש אשר לא יתחיל להלוך בעצת הרשעים כ"א בתורת ה' חפא כי יכוין א"ע לדרכי חיים אח"כ יעלה במעלה ובתורתו יהגה יומם ולילה ולא יטלטל וינוד מדרכ' הנעימים. ועוד יעלה מעלה והיה כעץ שתול כו' אשר פריו יתן בעתו כי יהיה כנטיעה הזו שפרה ורבה כן יפרה וירבה דעתו והשכלתו ויצליח בכל אשר יעשה כי כל מעשיו יהיה לשם שמים. בעלי אסופות אלו ת"ח שיושבין אסופות אסופות ועוסקים בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין כו'. בא לבאר יותר כי עי"מ יבאו לומדי התורה למעלות הגדולות האלו למ"א. בעלי אסופות שיושבים אסופות אסופות כפל הדברים להורות על שתי האסופות האחת אסיפה גשמית והב' אסיפה רוחניות כי יתאחדו בנפשם יחד לכוין הכל אל מקור אח' אל דרכי היחוד ותכלית הלימוד לשמה כנ"ל. וכאשר יושבים בכוונה זו והללו מטמאים והללו מטהרים יתרבה היחוד והאהבה מכל הקצוות אם ישכון עליהם אור התורה נתגלה להם מצפורניו ויהיו כנטיעין מגודלים וזה הוא שאמר את והב בסופה אהבה בסופה כי תכלית מחלוקת זו היא להוסיף אהבה ויחוד. ולזה מפרש ואומר שמא יאמר אדם איך אני למד תורה מעתה כי בלי השכל אל דבר בתכלית המכוין נראה קצת כעין פירוד מחלוקת ואיך יתקיימו שניהם ת"ל כולם ניתנו מרועה אח' אל אח' נתנן פרנס אח' אמרן מפי אדון כל המעשים ב"ה יכוין לדברינו הנ"ל כי מקורן אח' הוא ואל אחד נתנן כו' מפי אדון כל המעשים ב"ה. וכמו שתכלית הבריאה גם שנבראה בקצתה מתנגדים. הלא הם נבראו להשיג יחודו ואחדותו ית"ש כי הוא אחד ושמו אח' כן התורה השלימה ע"י התווכחות החכמים יתרבה אורה וישכילו אמיתתה כי תורה אחת שלימה ונאמנה היא וזש"א ז"ל כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים כי תכליתה הוא תכלית הקיום והאחדות:
והנה התחלת מכילתין היא במחלוקת גדולה בין ב"ש לב"ה בצרות לאחין. ותנן התם אעפ"כ לא נמנעו מלישא נשים כו' לקיים האמת והשלום אהבו כי תכלית מחלוקת להוסיף אהבה ושלום ביחוד כל הקצוות. ולכוונה הזאת נסתיים בדברי ר"א ת"ח מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך אל תיקרי בניך אלא בוניך והוא מבואר ע"פ דברינו. כי אע"פ שהמחלוקת מצוי' בין החכמים עכ"ז הוא תכלית השלום. והוא דוגמת בונה בנין אשר בוניו יפרדו זה מזה זה לצפון וזה לדרום ולמזרח ולמערב והמה מרוחקים זמ"ז בקצוות מתחלפות עכ"ז ע"י יבנה בנין שלם מפני אשר יכוונו אל תכלית אח' לעשות הבנין שלם ולחבר את האהל להיות אח' כמו כן החכמים במחלקותן יכוונו אל מקור אח' ולומדין תורה לשמה להשיג יחודו ואחדותו ית' עי"ז מתרבה השלום והאחדות וזש"נ וכל בניך לימודי ה' א"ת בניך אלא בוניך כי כאשר יכוונו הבונים בלימודי ה' היינו לימוד תורה לשמה ורב שלום בניך תכלית דברינו אלה כי עיקר לימוד התור' והחכמה צריכ' שתהי' לכוונה המכוונת לעשותו ית' חטיבה אחת ולא יחפוץ שום חפץ כ"א להתקרב אל יחודו ואחדותו ית' ואז היא תנחה אותו ויעלה מעלה כאמור. אך יש עוד מקום לפתות היצר מה נעשה אם נסתרה דרכינו מ"ה מפני הזמן ועסקי העולם כ"א מוכרח לרדוף אחרי מחיתו הגוף ושארי עתי הזמן אשר יעבורו ויחלופו. וזה אשר יתמיד בעדינו מלהביט אל מרכז האמת ותכלית המכוון. וד"ת צריכין הגיון יום וליל ולהיות קבוע בה כמסמר. אבל גם זה פיתוי היצר הוא כמשא"ז נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה ודקדקו הספרים הא אמרי' חחילת דינו של אדם על ד"ת. אבל לפי האמת הכל אח'. וכמשאז"ל הראשונים היו עושין מלאכתן עראי ותורתן קבע זו וזו. נתקיימה בידם כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו וניתן רשות זמן מה לעסוק במחית ביתו והרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם. אבל באופן שישא ויתן באמונה. היינו שלא יבלה זמן הרבה ע"ז כי יאמין אשר יזמין לו ה' בשעה מועטת זו את צרכיו. ועיקר קביעות דעת יהיה בתורה וכדרך הראשונים ז"ל וזו וזו יתקיים בידם כי גם זה הזמן אשר יעסוק בד"א דרך החיים הוא אחרי שכל מגמתו הוא בשביל עסק התורה. אבל מי שהוא מחוסר אמנה ורוב הגיונו הוא בעסקי הזמן והבליו זו וזו לא נתקיימה בידם אחרי שרוב פסיעתו הכסיל בחשך הולך ואיך יפקחו עיניו ברגע קטן אשר הוא יושב על הספר ורחוקים המה זו מזו כרחוק מזרח ממערב וזו לא יתקיים בידם. אך העצה הנאמנה הוא כאשר יראה האדם שמתרגשים עליו סיבת הזמן ותחבולותיו עוד ירבה בעסק התורה ברוב יגיעה להאיר לו מתוך חשכת הזמן כמו שאמר בכוונת דבריה' ז"ל במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי והענין כי תלמוד בבלי הלכותיה מרובות יותר מתלמוד א"י וזה לסיבת חשכת הגלות וסיבות מתהפכות אשר שמה ואין רפואות תעלה להפשיטן מעליו אם לא ע"י לימוד הלכות והויות דאביי ורבא. ובדרכי הרפואה שאם יגבר איזה חולי ח"ו יגביר ברפואתו מיני סמים מתנגדין למען ימזגו את טבעו. וכ"כ רפואת הנפש ע"י רפואה הקדומה תבלי התורה כי כל עוד שיתרבה עליו התרגשות הזמן בסיבותיו ויפסידו כחות נפשו יעשה בחכמה וירבה בעסק התורה בהלכות קבועות וגדולות בכוונה ישרה אור התורה יעביר מעליו עיני הזמן וחשכתו ועיניו יאירו ויצא מכל עניני הזמן ויתענג נפשו בתורה ומע"ט מכל חיי העוה"ז וזו היא התחלת הש"ס מאימתי קורין את שמע בערבית באיזה אופן הוא דרך לימוד האמת לקבל יחודו ית' עליו בערבית בעת אשר יגמר חשכת הזמן עליו כאשר מכונה הוא בשם ערבי בכתובים ומשיב משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן כאשר יסתפק במועט ולא יבלה זמנו בעסקי העולם כ"א מעט הכרחית כדרך הכהנים משרתי ה' אשר אין להם חלק ונחלה בעניני הזמן כדי שיעסקו בתורה אז יקבל עליו עול מלכות שמים שלימה כאשר זה הוא תכלית ומרכז המכוון בלימודו וירבה בעסק התורה בכל עת וזמן ולא יבטל משום סיבות המתהפכות. וכמו שישאלו בדין קבעת עתים לתורה שתעשה לימודך קבע ומובטח הוא שיצא מכל עניני הזמן ובזה סיים תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום יכוין כי לא יבטל משום ענין זמנו כי חפצו בתורת ה' ימשול על כל מובטח לו שהוא בן העוה"ב ולמעלה מן הזמן ועוה"ז ועולמו עוה"ב יראה בחייו ונפשו תתענג בה' תשיש בישועתו אמן כי"ר:
וע"פ דברינו אלה יתבארו דברי ראב"ע בפ"ג מאבות ויחדיו יהיו תמים דבריו בחגיגה עם דבריו באבות. כי כבר ביאר שע"פ התורה עולה מעלה בג' מדרגות הא' לכוין דרכיו לילך בדרך החיים. הב' להשאר קבוע ועומד שם לבל ינוד עוד. הג' להיות פרה ורבה ולעשות פרי בחכמתו פרי עץ חיים. ופן יאמר האדם כי בעשות פרי בהתפשטות ענפי חכמתו אולי יתרחק ח"ו בזה מן השרש. לז"א ואף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב לשמוע שהכל עצם אח' ואל אחד נתנן והן הן הדברים שאמר ראב"ע בפ"ג מאבות משנה י"ז אם אין תורה אין ד"א ואם אין ד"א אין תורה. אם אין חכמה אין יראה ואם אין יראה אין חכמה. אם אין בינה אין דעת ואם אין דעת אין בינה. אם אין קמח אין תור'. ואם אין תורה אין קמח. ורבו הדקדוקים בדבריו הקדושים אין צורך להאריך. ועוד מה זה שסיים אחר כל המעלות הגדולות אם אין קמח כו'. ולמה שנה בלשון קמח. וע' תוי"ט. אבל לפי הנ"ל דבריו מבוארין כמן חומר כי התחיל במדרגה הראשונה להתכוון אל דרכי חיים וזש"א אם אין תורה אין דרך ארץ ודרך ארץ הם דרכי המוסר ומדות הטובות כמבואר במס' ד"א אשר המה באמת דרכי חיים ואם אין תורה לא יוכל לכוין דבריו ואם אין דרך ארץ אין תורה כי אם הולך ח"ו בדרכי מות ובמדות הרעות אין תורתו תורה ושניהם כא' טובים ויחדיו יהיו תמים אם אין חכמה אין יראה ואם אין יראה אין חכמה היא מול המדרגה הב' לעשות לו מעמד ומצב בדרכי השלמות ולא לנוד לשום צד. ועיקר המעמד ומצב הוא ע"י יראה. וכמו שכת' הרע"ב ז"ל על משנה ויהי מורא שמים עליכם ועי"מ יבא האדם אל המעמד הטוב הזה על ידי חכמה כי בהשכיל רוממותו ית' תהיה יראתו ית' על פניו לז"א אם אין חכמה אין יראה ואם אין יראה כי לא תפעל בו חכמתו להלביש אותו במעשה היראה השלימה כאשר רבים באלה נמצאים המה בעו"ה אין חכמה כי חכמת מה לו אם אין בינה אין דעת ואם אין דעת אין בינה זה יתכן על המדרגה העליונה להיות נטע נאמן במקום הקודש ולעשות פרי בחכמתו ופרי החכמה היא הבינה להבין דבר מתוך דבר ולבאר את החכמה בהתגלות מפורטות יותר ותכליתה לבא לכלל דעת ליחד את כל פרטי וענפי החכמה אל שרשו ומקורו. וזש"א אם אין בינה אין דעת כי לא תוכל לבא אל תכלית הדעת כי אם ע"י הבינה כי אחרי הבנת פרטי וענפי החכמה תוכל בדעת לחברם אל שרשם והכל אחד הם. וכמש"א אל אחד נתנן ואם אין דעת אין בינה כי הבינה לבד בלי התחברות הדעת ג"כ אינה בשלימות. והבן הדברים אם אין קמח כו'. הן דבריו האחרונים בחגיגה שמא יאמר אדם איך אני למד תורה כי מי אשר יזכה במעלה הגדולה הזאת להגדיל פרי וענפי החכמה וליחד כולם אל שרשם ומקורם לזה אמר ואף אתה עשה אזניך כאפרכסת. והיא דוגמת הרחיים אשר יותן בתוכו דברים נפרדים. וע"י תחבולות הטחינה הם נעשים עצם אחד כן אתה קנה לך לב לשמוע את דברי כולם ותבין כי הכל אחד ואלו ואלו כו'. ודעת לנבון נקל בפירוש יתר דברי קדוש כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה כו'. ודבריו מבוארים על פי דברינו הנ"ל. והנה סידר הקדוש ג' מדרגות אשר הם שנים שנים ביחוד תורה וחכמה ובינה. וביחוד עמם ד"א ויראה ודעת. וכנגדן אמר דוד המלך ע"ה שלשה פסוקי' בשבח התור' תורת ה' תמימה משיבת כו' עדות כו'. מחכימת פתי פקודי ה' ישרים משמחי לב הם נגד תורה וחכמה כמש"נ מחכימת פתי פקודי כו'. משמחי לב הוא נגד הבינה כי הלב מבין והשלשה השנים הם נגד הג' ד"א ויראה ודעת תכליתן של הראשונות מצות כו' מאירת עינים כי ע"י התורה נפקחו עינים עורות לכוין את דרכיו בדרכי חיים ובד"א המה המדות הישרות יראת ה' כו' עומדת לעד כי היא המקיימת את לומדי התורה על מעמדן ומצבן משפטי ה' אמת צדקו יחדיו הוא נגד מעלת הדעת וכל אלו המדות נעוצים סופן בתחילתן ותחילתם בסופן. וכמו שבלי מעלת התורה לא יבא לכל אלה כן בחסרון הדעת לא יתקיימו בידו כל אלה כי ילך הלוך וחסור. וזש"א דעת קנית:
הדרן עלך מסכת יבמות
סוף הספר