קרן אורה על יבמות· רבי יצחק מינקובסקי
דף קיב:
חרש כו' עיין ברשב"א ונימק"י ז"ל שהביאו דברי הירושלמי מתני' בשקידשה בכסף. אבל קידשה בביאה קידושיו מעשה וגירושיו אינו מעשה. וכ' הב"י ז"ל דלא ראה להפוסקים דס"ל הכי. וכן הש"ג כ' בהדיא דאין חילוק. וכבר עמד ע"ז במשנל"מ ז"ל בפ"ב מהל' גירושין ממתני' דאם היו נכריות יכנסו ואם רצו להוציא יוציאו אלמא דגם ביבמה דקנינה בביאה אפ"ה יכול להוציא. ועיין בפני משה ובק"ע מש"כ בזה ומש"ס דילן וודאי לא משמע כן מהא דפריך הש"ס לקמן מ"ש חרש דתקינו ליה רבנן נישואין ומ"ש שוטה וקטן דלא תקינו ואם איתא דאשכחן בחרש קידושי ביאה מה"ת לא הוי פריך מידי דמש"ה תקינו בי' נמי קידושי כסף. וכן משמע מהא דקאמר דאם תמאן ממנעי ולא נסבי לה והא יכול לקדשה בביאה. וי"ל דלשיטת הירושלמי ג"כ קידושי ביאה בחרש לאו ד"ת הוא אלא מדרבנן כיון דאין קנינו קנין אלא דמ"מ לא אמרינן בזה כשם שכנס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה כיון דהקדושין היו ע"י מעשה וגירושיו אינו מעשה וצ"ע: