אור ברסלב

קרן אורה על יבמות· רבי יצחק מינקובסקי

דף קט:

דף קט.

גמ' מ"ט דר"ג משום דקסבר קידושי קטנה מיתלי תלי וקאי וכי גדלה גדלי בהדה ופי' רש"י ז"ל דכי גדלי תפסי קידושין מעיקרא ואיגלי מילתא למפרע דזיקה דהך לאו כלום היא ודבריו ז"ל צ"ע מהיכא תיתי נימא דקדושי' חלין למפרע כיון דקטנה היתה ולאו בת קנין היא. וי"ל דהא דקטנה לאו בת קנין היא משום דאין לה דעת ויכולה היא למאן בו. אבל כשהיא עומדת בדעתה ונתגדלה בנישואין. אלו איגלאי מילתא למפרע דהקדושין ג"כ מדעת שלימה היו וחלין למפרע אלא דלפ"ז מאי פריך רבא לעיל בפ' הבע"י על רב אדא בר אהבה דמוקי הא דאמר ר' אליעזר כהן לא ישא את הקטנה בכה"ג אי דקדשה נפשה הא ר"א היא ולא רבנן. ומאי קושיא אה"נ דרבנן היינו ר"ג פליג עלי' דר"א וס"ל דקדושין גדלי בהדה ולמפרע חלין הקדושין וא"כ לאו בעולה היא. ובאמת סוגיא דשמעתין א"ש לפרש"י ז"ל דלפ"ז לא איצטריך למימר לר"ג המקדש אחות יבמה נפטרה יבמה כיון דלמפרע חלין הקדושין וכן משמע מהא דתניא דקדושי קטנה תלוין משמע דספק הוא אי גדלה תחתיו חלין הקדושין מעיקרא ואם מיאנה בו בטלו הקדושין. אבל מד' התוס' ז"ל נראה דהקדושין לא חלין אלא לאחר גדלות אבל לא למפרע. ומש"ה הוצרכו לחלק בין המקדש אחות יבמה להא דהכא משום דהא הקדושין באין ממילא. והנה אם הא דלרבנן לא נפטרה היבמה אם קידש אחותה הוא מה"ת אין טעם לחלק בין קידושין הבאים מאליהם או אם קידש עתה כיון דכבר נזקקה היבמה ליבום או לחליצה אין לה להפטר בלא כלום אבל אם אין זה רק מדרבנן שפיר יש לחלק דבקדושין הבאים מאליהם נפטרה בלא כלום. ובטעמא דחלין הקדושין ממילא לאחר שגדלה כתב הרשב"א ז"ל דהוי כאומר הרי את מקודשת לי לאחר שתגדל ולכי גדלה חלין הקדושין. וכבר כתבתי בזה לעיל פ' ד"א דנחלקו בזה רש"י ותוס' ז"ל בקטן שקידש לאחר שיגדל דלרש"י ז"ל חלין הקדושין לאחר שיגדל. והתו' ז"ל כתבו התם דאין מעשה קטן כלום ואין יכול לקדש עד שיגדל והכא בקטנה כתב הרשב"א ז"ל דחלין הקדושין לאחר שגדלה מפני שנשתעבדה לו ע"י נישואין דרבנן והוי כמו מקדש לאחר ל' יום דאע"פ שנתעכלו המעות הרי היא מקודשת משום שעבוד הדינר ואע"ג דמקדש לאחר ל' יום בידו לקדשה מיד והכא אין יכול לקדשה בקטנותה לרב שפיר קמיבעי ליה דאית ליה בבכורות דבנו פדוי אפי' נתעכלו המעות בתוך שלשים אע"ג דאין בידו לפדותו בתוך ל'. ולפ"ז כי בעי הש"ס למימר דרב ושמואל בקטנה שלא מיאנה כו' פליגי בלא בעל תיקשי והא איפליגי חדא זימנא גבי פדיון הבן דשמואל ס"ל הואיל ואין בידו לפדותו בתוך ל' גם לאחר ל' אין בנו פדוי אם נתעכלו המעות. וכבר האריך בזה המשנל"מ ז"ל בפ"ד מהל' אישות אי זה בכלל דבר שלא בל"ע הוא או כיון דמחוסר זמן לאו כמחוסר מעשה דמי ע"ש באורך. ומש"כ שם אם כתב שחרור לשפחתו לאחר זמן יכול אחר לקדשה לאחר הזמן כיון דלאו מחוסר מעשה היא לא הבנתי דהא השתא בהמה כו' וכדאי' בקדושין פרק האומר. ולענ"ד היה נראה בטעמו של דבר דגדלי קדושין בהדה דכיון דיש לו קצת קנין בה בקטנותה אלא דאין לה כח להקנות עצמה לו מה"ת בקטנותה מ"מ לכי גדלה נגמר הקנין לגמרי ולא מיבעי היכא דנישאת בקטנותה וודאי יש לומר לכי גדלה נגמר קנינה כיון שהיא בביתו והוי כמסירה לחופה. כמו שכ' התוס' ז"ל לעיל בפ' האשה. אלא אפי' נתקדשה ג"כ נגמר הקנין. ויש לדמות להא דחציך מקודשת לי דפשטי קדושין בכולה אי לאו דדעת אחרת מקנה והכא אין דעתה מעכב כיון דרצונה להתקדש לו. ועדיין צע"ל בזה. ועי' לעיל פ' האשה גבי הא דבן ט' שבא על יבמתו אם לא ידעה משהגדיל ודו"ק:

תוכן העניינים

קרן אורה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה