אור ברסלב

קרן אורה על יבמות· רבי יצחק מינקובסקי

דף פז.

דף פו:

גמ' ואימא פרט להפרת נדרים. נראה דאיצטריך להכי משום דכתיב ושבה אל בית אביה כנעוריה. וגבי נדרים כתיב בנעוריה בית אביה. וה"א כנעוריה אתי להפרת נדרים שחוזרת לבית אביה להכי איצטריך מלחם אביה תאכל למעוטי דלענין זה לבד היא שבה אל בית אביה. אבל לא להפרת נדרים. אלא דק"ק היכי ס"ד לרבות דחוזרת לבית אביה להפרת נדריה. הא קרא מיירי אפי' אחר שבגרה. והרי כבר יצתה מרשות אביה להפרת נדריה וצ"ל דאי לא כתיב מלחם כו' הוי מוקמינן קרא להפרת נדריה וקודם שבגרה. אבל השתא דכתיב מלחם אביה תאכל היא חוזרת כל ימיה לבית אביה וק"ל:

תוס' בד"ה התם כתיבי מיעוטי. והקשו בשלמא להני אמוראי דדרשי מלחם א"ש דמיעוטי גבי אביה כתיב. אבל למאן דיליף מתרומת הקדשים מאי משמע דההיא בחוזרת לבית אביה מיירי. ורש"י ז"ל כתב ג"כ ליישב זה דקאי אדסמיך ליה ובת כהן ולי קשיא איפכא דלמאן דיליף מתרומת הקדשים משמע דאי לא כתב רחמנא מיעוטא ה"א דמותרת גם בחזה ושוק והאי מיעוטא לא נאמר אלא בבת כהן אבל לא באוכלת בשביל בנה. אבל למאן דיליף מלחם אביה ולא כל לחם. א"כ לא הותר בחוזרת אלא תרומה אבל חזה ושוק באיסורא קאי. ומנ"ל להתיר בחוזרת בשביל בנה כיון דזה לא הותר כלל. וי"ל כיון דשמענו מריבויא דובת דכל שאין לה זרע מישראל חוזרת להתירא מסתברא דחוזרת להתירא הראשון כמו שאכלה בתחילה בשביל בנה. כי היכי דמתחילה ישראלית היתה. ואפ"ה בשביל בנה אכלה גם בחזה ושוק בשביל זה שנישאת עוד לישראל לא יגרעה ובהיתרה הראשון עומדת ודווקא בבת כהן הוא דאהני נישואי ישראל לאוסרה בחזה ושוק כיון שהיתה שעה א' ברשות ישראל. ועיין בירושלמי במתניתין. והא דרב נחמן דריש מלחם ולא כל לחם. ורב ספרא דריש מלחם ולא בשר. נראה דרב נחמן לא ניחא למעוטי ולא בשר דא"כ משמע דמותרת בכל לחם היינו אפילו תרומת לחמי תודה. ובאמת זה אינו דתרומת לחמי תודה דין חזק ושוק יש להם. ורב ספרא ס"ל כיון דממעטינן בשר היינו חזה ושוק ממילא אימעיט נמי תרומת לחמי תודה. ובירושלמי במתני' מייתי בזה פלוגתא דרב ור' יוחנן. רב ס"ל דאינה אוכלת בחזה ושוק ותני רבי חייא לסיועי' לרב מלחם ולא כל לחם ור' יוחנן אמר אוכלת בחזה ושוק ותני ר"ש בן יוחאי לסיועי' ליה מלחם לרבות חלות תודה ורקיקי נזיר היינו תרומתן. ועיין בזה בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל שיש שם איזה ט"ס ודו"ק:

ובאותו ענין יש להעיר על דעת המשנל"מ ז"ל בפ"ט מהל' מע"הק במה שכתב הרמב"ם ז"ל דתרומת לחמי תודה ספק הם אם חייבין עליהם מיתה כתרומה וכדמיבעי לן בפ' התודה ודקדק הכ"מ דלא היה לו לכתוב פטור ממיתה דקמי שמיא גליא וכתב המשנל"מ ז"ל שם דנ"מ לענין מלקות ואי ילפינן מתרומה לוקין עליהן. וד' ז"ל אינן מובנים דהא מלקות ודאי איכא בזר האוכל תרומת לחמי תודה וכדכתיב היא בתרומ' הקדשי' לא תאכל במורם מן הקדשים לא תאכל ותרומת לחמי תודה בכלל. וכמו שכת' הרמב"ם ז"ל להאי לאו בכלל הלוקין בהל' סנהדרין ע"ש:

ומה שהקשו התוס' ז"ל לרב ספרא דדריש לחם ולא בשר. א"כ גבי בנה כתיב ויליד ביתו יאכלו בלחמו הוי לן למימר לחם ולא בשר ולא תאכל כלל בחזה ושוק בשביל בנה. יש לומר דהא כתיב נמי התם קנין כספו ויליד ביתו היינו אשתו ועבדיו וגבי דידהו א"א למידרש לחם ולא בשר דהא נאכל לנשיהם ולעבדיהם כדתנן בזבחים אלא דהא גופא תיקשי מנלן דנשים ועבדיהם אוכלים בחזה ושוק דהא בניך ובנותיך כתיב. וי"ל מדכתיב בתרי' דכהן כי יקנה נפש כו'. קרא דובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל. משמע דקנין כספו ויליד ביתו אוכלין גם בתרומת הקדשים ודו"ק:

גמרא והלא דין הוא מה במקום שלא עשה ולד מן הראשון כו'. מקום שעשה ולד מן הראשון כו' אינו דין שנעשה עובר כילוד. משמע מכאן דתרומה ויבום שוין בזה. וכל היכא דזרע פוסל בזה פוסל בזה לבד במתים כחיים פוטר בייבום משום דרכיה דרכי נועם וולד מן הראשון פוסל בתרומה משום דיש לה זרע. אבל בשאר מילי דמי להדדי. וזה דלא כמו שכתב הנודע ביהודה בחאה"ע דאם לא נקלט הזרע עד אחר מיתה בת יבום היא. וא"כ מצינו דפוסל בתרומה ואינו פוטר מיבום. ובלא"ה דינו תמוה דהיכן מצינו יבום שלא במקום נחלה. וזה הבן יורשו ואחיו מייבם. ועוד דהא כל מ' יום לאו ולד הוא אלא מיא בעלמא ואפ"ה לאו בת חליצה ויבום היא. ואע"ג דבתרומה מותרת כל מ' יום. כדאיתא לעיל סוף פ' אלמנה. היינו משום דזה בכלל מתים כחיים דבתרומה בעינן שיהיה הולד קיים ולא קודם שנוצר ולא אחר שמת. אבל לענין יבום כל שיש שסופו להיות לו זרע או שהיה לו ואח"כ מת לאו בת יבום היא. והכל משום דרכיה דרכי נועם ודו"ק:

הדרן עלך פרק יש מותרות

תוכן העניינים

קרן אורה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה