קרן אורה על יבמות· רבי יצחק מינקובסקי
דף פג:
שם תניא ר"י בר"י אומר טומטום לא יחלוץ שמא יקרע וימצא סריס. ופסק הרא"ש ז"ל כוותיה לחומרא. וכתבו הטור והש"ג ז"ל דאפילו אחר שיקרע ספק הוא אם הוא סריס חמה אי לא וא"א להתברר ע"י סימנים וכן משמע לשון הש"ס ואפי' נמצא זכר שמא ימצא סריס וכתב דרבנן פליגי וס"ל דוודאי לאו סריס הוא וחולץ ומייבם אפ"ה פסק לחומרא כר"י בר"י. אבל בבכורות סוף פ' על אלו מומים משמע דכ"ע ס"ל הואיל ואישתני אישתני ולכ"ע חיישינן שמא ימצא סריס ואר' יהודה דמשוי ליה וודאי סריס הוא דפליגי רבנן. אבל לספק סריס לכ"ע חיישינן הואיל ואישתני. וא"כ קשה על הרמב"ם ז"ל שפסק דאחר שיקרע חולץ ומייבם עיין בפ"ו מהל' יבום. אבל באמת דברי הרמב"ם ז"ל מוכרחים מהא דאיתא פרק יש נוחלין דף קכ"ו טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו נעשה בן סורר ומורה שנאמר כי יהיה לאיש בן עד שיהיה בן משעת הויה ואי נימא דמחזקינן בספק סריס אפי' אחר שנקרע א"כ בלא"ה אינו נעשה בן סורר ומורה דהא סריס אינו נעשה בן ס"ומ כדתניא לעיל בברייתא. אלא וודאי ש"מ דאחר שנקרע ניכר הוא אם סריס הוא או לאו. ואם אין בו סימני סריס אין חוששין לו. ואדרבה לדברי הרא"ש ז"ל יקשה מהא דיש נוחלין דהיא מימרא דרבי אמי דלא מחזקינן ליה בסריס ולמה נחוש לחומרא דלא כוותיה. ואין לומר דהתם מיירי שהוחזק דלאו סריס הוא ע"י לידת בנים דהא כל ימיו של בן סורר ומורה אינו אלא ג' חדשים. וא"כ בשעת מעשה הוי התראת ספק. ועיין בלח"מ ז"ל הל' ממרים שכתב לקיים גירסת הרמב"ם עד שיהא בן משעת התראה ור' אבא מיירי שעשה מעשה קודם שיקרע א"א לומר כן דלמה לי מיעוטא דעד שיהיה בן הא בלא"ה התראת ספק הוא. עכ"פ מהא דפ' יש נוחלין מוכח דאפשר להתברר ע"י סימנים אם סריס הוא אם לאו. ובאמת אין זה מוכרח לומר דלר"י בר"י אחר שנקרע ג"כ הוא בספק סריס. אלא תרתי קאמר שמא ימצא נקיבה ואפילו ימצא זכר שמא ימצא סריס. וכדאיתא בבכורות. א"נ שמא ימצא סריס. אבל אחר שנקרע וודאי אפשר להתברר ע"י סימנים אם סריס הוא או לאו ודברי הטור והש"ג ז"ל צ"ע ודו"ק. ועיין בפי' המשניות שכתב וכיון דקי"ל סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו לית הילכתא כר' יהודה נראה דמטעם דהוי סריס אדם פסק דלא כר' יהודה. וכן מבואר יותר בדעת הרע"ב ז"ל דאחר שיקרע הוי סריס אדם. והדבר תמוה דבבכורות שם להדיא מבואר דסריס חמה הוא. ועיין בס' ישועות יעקב מהרב מלבוב שהביא בשם בה"ג ז"ל מפורש כדברי ע"ש. אבל מדברי הרא"ש ז"ל נראה כמו שכתב הטור והש"ג ז"ל:
שייך לה"ר שמואל בזלקאוושטיין מבייאליסקטאק
הדרן עלך פרק הערל