אור ברסלב

קרן אורה על יבמות· רבי יצחק מינקובסקי

דף עט.

דף עח:

גמרא ישראל יש בהם ג' סימנים הללו כו'. עיין בירושלמי פ' עשרה יוחסין. והדברים מבוארין שם יותר. עיי"ש:

ונתינים דוד גזר עליהם. משה גזר עליהם דכתיב מחוטב עציך כו'. ופי' רש"י ז"ל מדלא כלל להו בכלל גרים וישראל ש"מ דבכלל עבדים הם. וכיון דגזר עליהם עבדות ממילא פסולין הם. ומשני דמשה גזר לההוא דרא. אבל לא לדורות הבאים ודוד גזר עליהם לעולם. ופריך הש"ס ואכתי יהושע גזר עליהם שנאמר ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים כו'. וממילא כיון שנתנן לחוטבי עצים בכלל עבדים הם ופסולין לקהל. ומשני דדוד גזר אפילו בזמן שאין בית המקדש קיים אבל יהושע לא גזר אלא בזמן שביהמ"ק קיים כדכתיב לעדה ולמזבח בזמן שיש מזבח אבל לזמן שאין ביהמ"ק קיים לא גזר עליהם עבדות כלל והיו כשירים אי לאו דדוד גזר עליהם לעולם מטעם דאמרינן לעיל כל שיש בו ג' סימנים כו'. וכן היה נראה לכאורה אלא דלפ"ז לא אתי שפיר הא דאמרינן בימי רבי בקשו להתיר נתינים. ולפי הנ"ל דדוד לאו מטעם עבדות גזר עליהם היכי ס"ד להתירן. וכן הקשו התוס' ז"ל אלא וודאי משמע דאיסור הנתינים לעולם הוא מחמת עבדות. ודוד כי גזר עליהם הוא ג"כ מחמת העבדות שהיה עליהם בזמן שביהמ"ק קיים מחמת זה אסורים לעולם דעול העבדות לא נפסק מאתם אע"ג דמחמת גזירת יהושע לא נאסרו אלא בזמן המקדש. משמע דלאחר החורבן פסק עול העבדו' מהם מ"מ דוד גזר שיהיו באיסור הזה לעולם. ובימי רבי בקשו להתיר הנתינים ואמר להם רבי חלק מזבח מי יתיר אע"ג דחלק מזבח נפסק בשעת החורבן. מ"מ מפני גזירת דוד עדיין באיסורו הוא. ועוד נראה דאותן שבקשו להתיר הנתינים לא ס"ל דדוד גזר עליהם אלא יהושע לבד גזר עליהם. ומש"ה קאמר רבי חלק מזבח מי יתיר דהא גזר יהושע לעולם ועכ"פ התרה בעי. ור' יוחנן ס"ל דיהושע לא גזר אלא בזמן שביהמ"ק קיים. ומש"ה לאחר החורבן חלק מזבח מותר. אבל חלק העדה לעולם אסור משום דדוד גזר עליהם אפי' בזמן שאין ביהמ"ק קיים. אלא דא"כ אכתי תיקשי חלק מזבח אמאי שרי כיון דדוד גזר עליהם אפי' בזמן שאין ביהמ"ק קיים. והוא לא חילק בין חלק העדה לחלק המזבח. וע"כ צ"ל דדוד ג"כ לא גזר אלא מפני שם העבדות. וכיון שאין מזבח בטל העבדות. ועיין מה שכתבו התוס' בזה. עכ"פ לפי שיטה זו אין בנתינים אלא איסור דרבנן. ועוד לא שמענו אלא בנתינים שגזרו עליהם עבדות. אבל בשאר ז' אומות כמו גרגשי לא שמענו דיש בהם איסור. ולעיל משמע דבכל ז' אומות יש בהן איסור בגירותן. ועוד דלמסקנא דרבא מה"ת אסורין בגירותן משום לא תתחתן בם. ע"כ פיר"ת ז"ל דלקהל וודאי פסילי מה"ת. ומה שגזר דוד ויהושע הוא לענין שיעבוד לבד. וגם שיטה זו קשה מאוד דא"כ היכי שייך בזה לשון איסור והיתר. כוון דלא מיירי אלא לענין שיעבוד. ועוד דפשטיה דשמעתין משמע דאמתניתין קאי ולענין יוחסין. וכמו שהקשה הרמב"ן ז"ל בחידושיו בזה. ע"כ פי' הרמב"ן ז"ל דמה"ת אינו אסור אלא דור ראשון שנתגייר לבד ועל הדורות יהושע ודוד גזרו. ועפ"ז פי' הא דאמרינן משה גזר לההוא דרא דאסירי מה"ת ולא זכיתי להבין דהיכן מצינו שנתגיירו מז' עממין בימי משה. ועוד דא"כ ביהושע נמי נימא הכי דלההוא דרא גזר משום דהגבעונים נתגיירו בימיו ולזה י"ל דהכתיב לא יכרת לך איש חוטב עצים הרי דגזר לדורות הבאים וכן סיפא דקרא גופא משמע דלדורות גזר. וכן הוא שיטת הרשב"א ז"ל. ולשיטתם ג"כ יש לדקדק כנ"ל. א"כ בנתינים לבד הוא דנאסר דורות. אבל לא בשאר ז' אומות. ולעיל משמע דכולהו אסירי ואיסורן הוא משום דבגירותן אדיקי בע"א. ומש"ה גזרו עליהם גם בגירותן. ועיין בב"ש סי' ד' דמשמע מדבריו דבאמת למ"ד דאין אסורין אלא מדרבנן אין איסור זה נוהג אלא בנתינים דווקא ולעיל לא משמע כן. וכן איתא בירושלמי דעיקר פסולן לאו משום עבדות הוא אלא משום פסול משפחה וכל הז' עממין אדיקי בע"א היו ואין ראויין להדבק בישראל. והכי איתא בירושלמי בימי ר' אלעזר ביקשו להתיר הנתינים אמרו מי מטהר חלקו של מזבח הדא אמרה יהושע ריחקן אפילו תימא יהושע ריחקן כלום ריחקן אלא פסולי משפחה דאין תימר פסולי עבדות אמאי יש להם קנס. ופי' הרמב"ן הדא אמרה יהושע ריחקן ובזמן שאין בית נמי גזר דאי דוד ריחקן הא לא גזר אלא בזמן הבית. כדכתיב ומן הנתינים אשר נתן דוד לעבודת הלוים ועבודת הלוים בזמן הבית הוא. והוא להיפך מדברי הש"ס דילן דיהושע לא גזר אלא בזמן הבית ודוד גזר לעולם. ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב המקרא הזה דומן הנתינים כו'. לראי' דדוד לא תלאן במקדש. ונראה לפרש הדא אמרה יהושע ריחקן. ומש"ה ביקשו להתירן משום דתלה איסורן בעבודה. אבל למאי דאמרינן לעיל בירושלמי שם דיהושע לא ריחקן ולא קירבן ודוד גזר עליהם וגזירת דוד לאו מחמת עבדות היתה אלא מפני שאין ראוין להדבק בישראל. ולפ"ז אין מקום להתירן אפילו שלא בזמן הבית. ומסיק דאפי' יהושע ריחקן כלום ריחקן מחמת עבדות אלא משום פסול משפחה ולעולם אסורין:

וראיתי בתוס' מגילה דף י"ד ע"ב בד"ה דאיגיירא ונסבה יהושע שהקשו היכי נסבה יהושע הא כתיב לא תתחתן בם. ותי' דרחב מאומה אחרת היתה. ולא משמע כן במדרש כמבואר בילקוט יהושע שהיתה מעם שנאמר בו לא תחיה כל נשמה ונענשו עלי' כי בשביל שקירבוה יצא ממנה ירמיה שהוכיח את ישראל אלא מוכח מזה דלא תתחתן לא קאי בגירותן. וכתבו עוד התוס' ז"ל שם ויש מפרשים דלא תתחתן לא הוזהרו אלא לאחר שבאו לארץ. והיינו משום שנאמר כי יביאך כו'. לרשתה משמע דלאחר ירושה וישיבה הוא דהוזהרו. וכתבו ז"ל דז"א דאיתא במדרש דנתינים באו בימי משה. ואפ"ה לא הותרו לבא בקהל אלא נתנן לחוטבי עצים ושואבי מים. ולא הבנתי דבריו ז"ל חדא אמאי לא הביאו מסוגין דאמרינן דמשה גזר עליהם. ועוד דכאן משמע דלאו משום לא תתחתן הוא דאסירי אלא גזירה בעלמא. ויש לישב דבריו ז"ל ע"פ שיטת הרמב"ן ז"ל דמשה גזר לההוא דרא משום דמה"ת אסורין. וכן לשיטת ר"ת ז"ל ג"כ יתיישבו דבריו ז"ל דהם גזרו עליהם עבדות כדי שלא יטמעו בהם. אבל אסירי לקהל מה"ת. ועיין בקרבן עדה בקדושין פרק עשרה יוחסין שנראה דאישתמיט ליה דברי התוס' דמגילה. ומדברי המדרש שהבאתי ג"כ משמע דהוזהרו עליהם מיד כמו לאו דלא תחיה ודו"ק:

תוכן העניינים

קרן אורה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה