קרן אורה על יבמות· רבי יצחק מינקובסקי
דף סד:
גמרא ודלמא איהי דלא זכיא. ופי' רש"י ז"ל ולא תיטול כתובה והקשו הראשונים ז"ל מהא דלקמן אי לא מיפקדה כתובה מאי עבידתא וכתב הרמב"ם ז"ל דהתם מיירי דאמרה מיניה. אבל הכא מיירי בסתמא ודילמא איהי לא זכיא ואין לה כתובה. וכתב לפרש עוד דאלישנא דברייתא לחוד פריך אבל כתובה אית לה. ולקמן יתבאר בזה:
אמר רבא השתא דאמרת כו'. לא ישא אדם אשה ממשפחת נכפים כו'. והוא דאיתחזק תלתא זמני. וכן כ' הרי"ף ז"ל משמע דאף דקי"ל כר' לענין נישואין ומילה דסכנתא נינהו. ורבא גופא הכי ס"ל מ"מ הכא לענין אחיות בעינן תלתא זמני. וכן כתב הרשב"א ז"ל וגם הנימק"י ז"ל בשם הריטב"א ז"ל כתב כן דאפי' רבי מודה בכה"ג. ולא משמע כן בגמרא מהא דפשיט דקמייתא אחרינתא מהא דארבע אחיות ודחי הש"ס ודילמא אי אתא שלישית נמי הוי אמר לה. ואמאי לא קאמר דהכא מודה ר"ג ולכ"ע באחיות בעינן תלתא זימני. ודברי הרשב"א ז"ל שכתב כן לרבא יש ליישב דלשיטתי' אזיל שכתב דהא דפסקינן במילה ונישואין כרבי ולענין ווסתות ושור המועד כרשב"ג הוא משום דבסכנתא אזלינן לחומרא ולהכי בהא דמשפחת מצורעים ונכפין דאין הסכנה גדולה כ"כ אין להחמיר עד דאיתחזק תלתא זימני. אבל לדברי הנימק"י שכתב דרבי נמי מודה בהא קשה היכי פשיט מהא דקמייתא אחרינתא. וי"ל דהיינו דקאמר הש"ס ודילמא הא קמ"ל דאחיות מחזיקות. ובאמת בעינן תלתא דווקא:
ומ"מ דברי הרשב"א ז"ל שכתב דמספיקא פסקינן הכי צ"ע דהא גבי שור המועד הדבר פשוט דכ"ע מודים דבעינן תלתא זימני. וכמו שכתבו התוס' ז"ל ועיין ב"ק גבי פלוגתא דאביי ורבא בהא דאתאן לנגיחה ג' או ד'. גם מה שכתב דווסתות דרבנן מש"ה אזלינן לקולא הא פלוגתא דאמוראי היא אי ווסתות דאורייתא או דרבנן. ולמ"ד דאורייתא מאי א"ל ע"כ היה נראה כשיטת התוס' ז"ל דרבי נמי מודה בווסתות ובשור המועד ובמילה ונישואין רבי הוא דמחמיר מספיקא ופסקינן כרבי דלשיטת הרשב"א ז"ל יקשה למה החמירו הכא במתניתין דלשלישי לא תנשא הא אין זה אלא מדרבנן כדאמרינן בהמדיר והוי לן למיזל לקולא. גם מה שכתב דגבי מועד בעינן ג' פעמים משום דאוקי ממונא בחזקת מרי' אכתי תיקשי למה בעינן חזרה ג' פעמים בב' פעמים נמי סגי משום דאוקי ממונא בחזקת מריה דלא ישלם אלא חצי נזק. ודוחק לומר דלא אזלינן בתר חזקת מרי' משום דכבר הוא בחזקת מועד אלא וודאי לאו מטעם ספיקא הוא דאתינן עלה אלא רבי הוא דמחמיר בפעם שלישי משום ספיקא ע"כ לא תנשא לשלישי לכתחילה. וכן הבן הג' לא ימול משום ספק סכנה. ורשב"ג ס"ל דלא מחמרינן כלל בפעם הג' כמו בפעם ראשון ושני. והיינו דבעי רבא למימר דרשב"ג מודה בנישואין משום דאפשר לעיולי נפשי' לכתחילה בספק סכנתא מודה רשב"ג דלא ליעייל. ודווקא במילה הוא דקאמר ימול משום דאיכא מצוה. ובירושלמי בפירקין מצאתי דמחלק בין נישואין דמתניתין ובין מילה דאפילו למאן דאמר הכא לשלישי ג"כ יש לה כתובה אפ"ה גבי מילה השלישי לא ימול משום סכנה. אלא דיש לדקדק לפ"ז דלרבי נמי בפעם השלישי לאו חזקה גמורה היא אלא חומרא בעלמא מספיקא א"כ תיקשי מהא דמלקיות דבשלישי כונסין אותו לכיפה אטו מספיקא יהרגו נפש. ועדיין צ"ע ולקמן בשמעתין יבואר עוד בזה:
גמרא אמר אבימי כו' מעין גורם. ורב אשי אמר מזל גורם כו'. והרי"ף ז"ל השמיט להני טעמי ותמה עליו הרמב"ן ז"ל. ונראין הדברים כי ס"ל כשיטת הרמב"ם ז"ל דאין בזה איסור גמור אלא קרוב לניחוש בעלמא. וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בתשובה בשם הרי"ף ז"ל ובמקום מצוה כמו יבום אין כאן חשש כלל. וקצת סעד לדבריו ז"ל מהא דאמר רבא אימר דפליגי לענין מילה. לענין נישואין מי פליגי. ומהיכא תיתי לן לחלק אלא משום דבנישואין אין כאן חזקה גמורה ואיסור גמור אלא חששא בעלמא ובחששא מודה ר"ג דבב' פעמים נמי חיישינן: