קרן אורה על יבמות· רבי יצחק מינקובסקי
דף מז.
אין לי אלא בארץ בח"ל מנין כו'. יש לדקדק אמאי לא ילפינן מקרא דלדורותיכם דאפילו בזמן דבטלה קדושת הארץ מקבלין ממילא דה"ה בח"ל. וכן לסברת התוס' ז"ל דמשום שבחא דא"י לא הדרי בהו והיינו בזמן המקד' אבל בזה"ז ליכא שבחא. כיון דבטלה קדושת הארץ. וכל מצות הארץ אינן נוהגת אלא מדרבנן ואפ"ה אמרה דלקבל גרים אפילו בזמה"ז. א"כ ה"ה בח"ל. וי"ל דהאי תנא ס"ל דקידשה לע"ל וכן משמע מהא דאמרינן בגמרא והשתא נמי דליכא טיבותא איכא לקט שכחה ופאה ואי נימא דאין נוהגת אלא מדרבנן אטו איצטריך קרא דבארץ להכי אלא משמע דמה"ת נהגא אפילו בזה"ז:
נתגיירתי ביני לבין עצמי כו'. וא"ל נאמן אתה לפסול עצמך ואין אתה נאמן לפסול בניך. הא דהבנים כשירים ע"כ צ"ל דמיירי שהי' מוחזק התחילה בחזקת כשרות והוא בא ליפסל את עצמו ע"כ אינו נאמן על הבנים וכן מבואר בש"ע מי שהי' מוחזק בחזקת ישראל כו'. וא"כ קשה למה הוא עצמו פסול נימא מי לא טבל לקירויו. וצ"ל דהוא אומר שלא טבל מעולם או שלא קיבל נמי בפני ג'. וא"כ טבילתו לא מהני וכמו שכ' התוס' ז"ל. אבל המרדכי ז"ל כתב דהא דמהני טבילת קרי היינו היכא דנהג מנהג יהדות בפרהסיא תחילה אבל עובדא דהכא מיירי שלא נהג מנהג יהדות תחילה. וא"כ קשה בניו אמאי כשרים כיון דאין כאן חזקת כשרות ולא היו מכירים אותו תחילה. והתוס' ז"ל בד"ה במוחזק לן כתבו כיון דלא הי' מוחזק לן בעובד כוכבים מש"ה הבנים כשירים ולא ידעתי טעמא מאי כיון דלא היינו מכירים אותו ובניו ובא לפנינו ואמר שנתגייר שלא כדין במה יוכשרו בניו כיון דאין להם שום חזקת כשרות אלא ע"כ צ"ל שהיו מוחזקים בכשרות תחילה. וא"כ אין שום ראיה מהכא להיכא דלא מוחזק לן לא בעובד כוכבים ולא בישראל. ודברי התוספות ז"ל יש לומר דכוונתם נמי להכי דיכול להחזיק עצמו בישראל בלא עדים. אבל המרדכי ז"ל כתב להוכיח מהכא דמהימן לומר נתגיירתי בב"ד במיגו דאמר ישראל אני. משמע דעדיין לא הוחזק כלל. וא"כ אמאי הבנים כשירים וצ"ע. ולדברי הרמב"ם ז"ל שכתב דאם נהג בדת ישראל דאין צריך עדים לא תיקשי למה הוא עצמו פסול משום דהכא שאני דהוא אומר שנתגייר בינו לבין עצמו אלא דלשון הרמב"ם ז"ל בהאי דינא אינו מבואר כ"כ שלא ביאר דמיירי שהוחזק בכשרות תחילה ע"ש בדבריו ז"ל פי"ג מהל' א"ב ודו"ק:
תוספות בד"ה נאמן אתה לפסול עצמך היינו דוקא במילי דמשוי נפשיה חד"א. וכתבו התוס' ז"ל לעיל כגון ליאסר בבת ישראל. ולא הבנתי איזה איסור יש על העובדי כוכבים לישא בת ישראל והיא ג"כ אינה מוזהרת עליו. כיון דמה"ד ישראל כשר הוא. וצ"ל דמ"מ לפי דבריו מאכילה דבר האסור. והתוס' ז"ל הקשו ממ"נ אם אשתו כותית היא בלא"ה הבנים פסולים ואם ישראלית היא בלא"ה כשירים הם דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. וכ' הרשב"א ז"ל בשם הראב"ד ז"ל דמיירי הכא בגר וגיורת שבאו שניהם ואמר נתגיירנו בינו לבין עצמנו וקשה לי לפ"ז מאי פריך הש"ס מי אמר ר"י אבנים לא מהימן והתניא יכיר כו'. ומאי קושיא נהי דאיהו מהימן לומר שנתגייר בינו לבין עצמו. אבל אשתו לא מהימנא וגם הוא אינו נאמן על אשתו. ומש"ה הבנים כשרים. כיון דהיא מוחזקת בחזקת ישראלית. ע"כ הנכון כמ"שכ התוס' דר' יהודה ס"ל דעובד כוכבים הבא על בת ישראל הולד ממזר. אבל דברי הרמב"ם ז"ל שכ' ג"כ דאינו נאמן לפסול הבנים צ"ע למה הוצרך לכתוב כן לפי מש"כ לעיל דאליביה הולד כשר לגמרי ואפילו פגום לא הוי ועיין לח"מ שם:
ואחרי עיוני בהלכה זו בא לידי חידושי הריטב"א ז"ל על מכילתין. וראיתי בו בשמעתין שכתב על פלוגתא דר"א ור"י באבות אי הואי גם טבילה דפליגי בהני קרבנות אי קודם מתן תורה הואי או לאחר מתן תורה ור"א ס"ל דלאחר מתן תורה הואי. וא"כ פליג ר"א נמי בהרצאת דמים דלא בעינן. וכבר כתבתי דבכריתות משמע דליכא מאן דפליג בהא ואי יליף מקרא דכי יגור א"כ הדק"ל ליבעי טבילה ג"כ דאין הזאה בלא טבילה ואי משום דעיקר הטבילה אינה אלא משום הזאה וכיון דהזאה לא מעכבא ה"נ טבילה לא מעכב'. א"כ שפיר מצינן למימר אפילו אם הוה הרצאת דמים באבות מ"מ הטבילה לא מעכבת כיון דבשביל הזאה באת והזאה גופא לא מעכבא. וי"ל דר"א ע"כ ס"ל דלא הוי הרצאת דמים מדאמ' מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו. ועפ"ז לא תיקשי קושית התוס' ז"ל מר"ע לדברי הריטב"א ז"ל דאליביה ליכא לשנויי כמו שכתבו התוס' ז"ל דלר"ע לא הוי טבילה באבות. דהא ר"ע ס"ל דכל הפרשה היתה קודם עשרת הדברות כדאיתא בריש יומא. וא"כ הוי הרצאת דמים קודם מתן תורה. וע"כ טבילה ג"כ היתה. ולפי הנ"ל ניחא דס"ל לר"ע דלא שמעינן מאבות טבילה לעיכובא כיון דלצורך הזאה באת והזאה לא מעכבא. ומש"ה יליף מתושב ושכיר ומ"מ נעלם מאתי כעת היכן מקומה של פלוגתא זו בפירוש אימתי היו קרבנות אלו. ובריש מכילתין משמע דלכ"ע לפני הדבור היו כדפריך שם מה לעולה שכן ישנה לפני הדבור. ובילקוט הביא בשם המכילתא ג"כ דבחמישי בנה וזבח ועיין בזה במפרשי התורה דואל משה אמר. ועוד דאפי' היה (אחר) מתן תורה מ"מ דם ברית היה כמו שכתב בפירוש הנה דם הברית וצ"ע ועיין תוס' ז"ל בכריתות שם מש"כ בזה:
עוד ראיתי שם שכתבו דהא דר"א דן אפשר משאי אפשר הוא דוקא בהני תרתי מפסח מצרים שהיא המצוה הראשונה וכן למילף מאבות והוא נגד סוגיא דנדה (דף לז) דאמרינן התם הא מני ר"א היא דס"ל דנין אפשר משאי אפשר. אבל מהא דפריך הש"ס בתמורה על ריש דאמר אין חטאת ציבור מתה וכי דנין אפשר משאי אפשר משמע דליכא למ"ד דדנין אפשר משאי אפשר בעלמא וכדברי הריטב"א ז"ל ואין כאן מקומו בזה:
ועיין בלשון הרמב"ם ז"ל שכתב דילפינן טבילה באבות מקרא דוכבסו שמלותם. והוא אינו מדוקדק דהא בש"ס אמרינן דאין ראיה מהאי קרא ודילמא נקיות בעלמא:
ועיין בלשון הרא"ש ז"ל בשמעתין שכתב דנהגו להטיף בשניהם בין בגר בימים הקדמונים שנתגייר כשהוא מהול בין בקטן שנולד כשהוא מהול. ומיהו אין לחלל את השבת כיון דאיכא פלוגתא. ואין זה מובן דהא אפילו למ"ד דצריך להטיף דם ברית בקטן לכ"ע אין מחללין עליו את השבת אליבא דב"ה משום דאינו אלא ספק שמא ערלה כבושה היא ואין כאן פלוגתא כלל ודו"ק: