אור ברסלב

קרן אורה על יבמות· רבי יצחק מינקובסקי

דף לט:

דף לט.

אמר רב אין כופין ופי' רש"י ז"ל דאין כופין לחלוץ למשנה אחרונה והכי משמע לישנא דהש"ס אי בעית חלוץ ואי בעית ייבם. אבל ר"ת ז"ל פי' דאין כופין קאי אמשנה ראשונה דמצות יבום קודם ולפי' זה לא הוי צריך לאשמעינן דאין כופין דהא בהדיא כתיב קרא אם לא יחפוץ האיש אלמא דאין כופין. ועי' בזה בדברי הפוסקים ז"ל:

דתניא אבא שאול אומר הכונס את יבמתו כו'. צריך לדקדק בטעמי' דאבא שאול אי מה"ת קאמר דלא הותרה אלא במתכוין לשם מצוה או מדרבנן בעלמא קאמר והנימק"י כתב בריש הבע"י דא"ש מדרבנן בעלמא קאמר. ולא משמע כן מסוגין דמוקמינן לברייתא דיבמה יבא עליה למצוה כאבא שאול אלמא דמה"ת קאמר דאי לאסמכתא בעלמא קאמר מאי איריא כא"ש הא רבנן נמי מודו דלכתחילה צריך לכוין לשם מצוה כמו שכתב הנימק"י שם וא"כ מצי אתי' הברייתא נמי כרבנן. וי"ל דוודאי גם להנימק"י הא דמוקי כוונה למצוה הוא מה"ת אלא הא דקאמר אבא שאול קרוב בעיני שהולד ממזר וכאילו פגע בערוה ולא קנה כלל. זה אינו אלא מדרבנן אבל בדיעבד וודאי קנה אפילו במזיד וכדתנן בריש הבע"י. ומש"ה מוקי הברייתא כא"ש דמשמע מינה דלא הותרה אלא למצוה והיינו כא"ש דמדרבנן הוי כאילו פוגע בערוה. אלא דאכתי לפ"ז תקשי אמאי לא מוקי לה כרבנן ולכתחילה צריך לכוין לשם מצוה מה"ת כי היכי דמוקי לה לענין יבום לכתחילה אלא וודאי משמע דלרבנן מה"ת הותרה לו כאשה דעלמא רצה כו' וא"ש הוא דאמר דבעינן דווקא כוונה למצוה בביאה ראשונה מה"ת. וכיון דמה"ת בעינן כוונה מש"ה קאמר דהוי כאילו פוגע בערוה אם אינו מכוין למצוה וקרוב להיות הולד ממזר. והיינו שהוא כמסתפק אם בלא כוונה הוי כביאת ערוה שלא במקום מצוה או דילמא כיון דהותרה לו למצוה אין כאן ממזרות אפילו אם לא נתכוין:

ואכתי גם לפ"ז קשה א"כ אטו פליג א"ש אסתמא דמתניתין דהבא ע"י דבין שוגג בין מזיד קנה. והרמב"ן ז"ל כתב לדחות הא דא"ש מהילכתא מהא דהבא על יבמתו דאבא שאול מוקי לקרא דיבמה יבא עליה דווקא למצוה ותנא דהבע"י דריש לה לרבות אפי' שוגג. וקשה לי על דבריו ז"ל דא"כ לאבא שאול אמאי שרי קטן לייבם הא לאו בר כוונה הוא וחרש ג"כ יהיה אסור לייבם ולא מסתבר דאבא שאול יחלוק על כל הני סתמי דלקמן. ועוד דדרשינן בקידושין אשת איש פרט לקטן היינו יבם קטן דלא קני לה. ולא"ש ל"ל קרא פשיטא דלא קני לה כיון דלאו בר כוונה הוא אלא ודאי נראה דלענין קנין גם א"ש מודה דקונה אותה אפילו בלא כוונה. וא"ש לאיסורא בעלמא הוא דקאמר אם מתכוין לזנות. ומש"ה לא תיקשי מקטן וחרש דגם הם אין מתכוונין לזנות ואין כאן איסור וכן מוכח מהא דפליגי לעיל באחין שבאו על החלוצה והצרה ור"י אמר בלאו משום דכולן היו ראויות להתייבם. והשתא אי נימא דלאבא. שאול אפילו ביבמה גופה שלא לשם מצוה פוגע בערוה א"כ אמאי לא יתחייב על החלוצה ג"כ כיון דלאו מצוה קעביד ואמאי לא מוקי התם הא דתניא דאין קדושין תופסין כאבא שאול. אלא ש"מ דלאבא שאול ג"כ לאו ערוה גמורה היא אפילו אם לא נתכוין לשם מצוה. וכאילו פוגע בערוה קאמ' וגם מה שאמ' קרוב בעיני להיות הוולד ממזר לאו דחשיב ליה ספק ממזר אלא מחמת חומר האיסור הוא דקאמר דקרוב הוא להיות ממזר אבל באמת לא הוי ממזר ודו"ק היטיב:

תוכן העניינים

קרן אורה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה