קרן אורה על יבמות· רבי יצחק מינקובסקי
דף כו.
גמרא מתו אין נתגרשו לא כו'. היה נראה דהאי התירא דהיו להם נשים לאו משום דכיון דיש לו אשה אינו מצוי לחטוא דהא יכול ליקח גם את זו אלא משום דאין כאן לזות שפתים לחשדו כי בשביל זה התירה אלא יאמרו כי בתחילה לא היה דעתו עליה כלל. ומה שנשאה עתה הוא לפי' שנשאר בלא אשה ואין דבר מוכיח לקיים הלעז. ומש"ה כי נתגרשה אסור לישא את זו משום דמוכיח שעשה זאת בערמה והיינו דווקא היכא דלא היה עד כה שום קטטה ביניהם אבל אם היה קטטות ביניהם מעיקרא או אפי' לא היה ביניהם קטט מתחילה ועתה הרגילה היא קטטה ג"כ אין כאן חשד כיון דהגירושין לא היה מגירי דיליה. אבל מתה אפי' היתה חולנית מעיקרא מותר לישא את זו דהא אין כאן חשד. אבל הנמק"י ז"ל כתב דבחולנית חיישינן ג"כ שכן משמע בירושלמי ואני לא מצאתי זאת בירושלמי בשמעתין ואולי במקום אחר הוא. ואפשר כוונתו על מה שאמרו שם בטעמא שאין אדם מצוי לחטוא לאחר זמן ע"כ בחולנית וחושש שתמות אין זה לאחר זמן. ועפ"ז דקדקו הח"מ והב"ש ז"ל לפרש הא דהואי קטטה לאיסור כיון דקטטה ביניהם היה דעתו לגרשה. וכבר כתב הב"ש ז"ל א"כ אפי' מתה נמי אי הואי שם קטטה ע"ש:
הרשב"א ז"ל כתב כאן דברי הירושלמי בכל אלו אם כנס דאינו מוציא גירש מהו שיחזיר אם אומר את כן לא נמצא לוזה על בני'. וכתב הרמב"ן ז"ל דמיירי שיש לו בנים מכניסה ראשונה. ועי' בזה בספר אבני מילואים בסי' י' סעיף ה' שכתב להגיה בכניסה שניה ע"ש. וטעה בזה כי דברי הירושלמי לא נאמרו על הא דמוציא אשתו משום שם רע אלא על אלו דתנן הכא דזו היא כניסה ראשונה וק"ל:
הדרן עלך פרק שני
משנה איסור מצוה ואיסור קדושה חולצות ולא מתיבמות. משמע דאפילו איסור קדושה דמדאורייתא לאו בת יבום היא כמו אלמנה לכה"ג ג"כ לא מתיבמות ולא מיבעי למ"ד דטעמא משום ביטול מצות יבמין ודאי א"ש דגם בזו איכא ביטול מצות יבמין. אלא אפי' למ"ד דטעמא משום זיקה כיון דזקוקה היא לו לחליצה שייך בה ג"כ איסור זיקה. וכן משמע לקמן (דף כח) מהא דאמרינן דלר"ש בשתי אחיות כו' שנפלו לאחד דאם אחת איסור מצוה וקדושה דחולצת מדרבנן. אבל מה"ת פטורה מן החליצה אע"ג דאחת מהן איסור קדושה שאינה מתיבמת מה"ת ודו"ק:
גמרא אי הכי תלתא נמי. מכאן משמע דלמ"ד אין זיקה ומותר לבטל מצות יבמין אפי' בשתי אחיות שנפלו לפני אח אחד יכול לייבם את אחת מהן והשני' תצא משום אחות אשה. דאל"כ לא הוי פריך מידי משום דבעי לאשמועינן דאסור לבטל מצות יבמין ויקשה מכאן להנך דס"ל דלכ"ע אסור לישא לכתחילה אחות זקוקתו. וכמו שכתבתי לעיל בזה. אלא דיש לומר דאחות זקוקה שאינה של מצוה לכ"ע אסור לכתחילה לישא אבל הכא דאחות מצוה היא למ"ד מותר לבטל מצות יבמין שרי אפי' לכתחילה ליבם אחת מהן. ועי' פי' רש"י ז"ל ובתוס' בפי' דהך קושיא. ולדידי קשיא היכי מצי למיתני תלתא דא"כ לא שייך למיתני בזה פלוגתא דב"ש וב"ה ביקיימו ויוציאו דבתלתא אחי נראה דלכ"ע יוציא. ולפי' התוס' ז"ל דבתלתא איכא רבותא טפי באיסור ביטול מצות יבמין אתי שפיר דמ"מ הוי ליה לתנא לאשמעינן רבותא טפי אבל לפירש"י ז"ל קשה קצת דבתלתא ליכא למ"ד דיקיים:
ובספר חוסן ישועות כתב דה"פ בשלמא למ"ד דטעמא משום זיקה הוא מש"ה לא תני תלתא משום דלר"ש פטורות מן החליצה ג"כ אבל למ"ד אין זיקה פריך שפיר ולא ידענא, מאי קאמר דהא דר"ש בשתי אחיות שנעשו צרות זו לזו לא שייכא כלל בפלוגתא דיש זיקה. ומקרא דלצרור הוא דיליף לה תדע דהא למאי דאמרינן הכא במתניתין דטעמא משום ביטול מצות יבמין ואין זיקה משמע דלב"ש נמי היינו טעמא ואפ"ה דרשי ב"ש ע"כ דרשא דלצרור להא דר"ש דלצרות לא איצטריך להו דהא מתירין הצרות לאחין. וכ"ת כיון דבד' אחי מודה ר"ש דבעי חליצה והיינו משום דבתרי אחי אין זיקה וא"כ למ"ד אין זיקה אפי' בתלתא נמי לא נעשו צרות זו לזו. ז"א דבתרי אחי ה"ט כיון דכל חד מצי ליבומי חדא א"כ לא נעשו צרות זו לזו. אבל בחד אחא פשיטא דלכ"ע אפי' למ"ד אין זיקה מ"מ נעשו צרות זו לזו וזה אין צריך לפנים. ועוד דכל ענין הזיקה כבר כתבתי כמה פעמים דמדרבנן בעלמא הוא תדע דאי נימא דזיקה מה"ת א"כ לא משכחת לה להאי דינא דר"ש אלא כשנפלו בב"א דאי בזאח"ז זו שנפלה באחרונה היכי מציא לאסור את הראשונה נהי דע"י קידושין יכול להפקיע הזיקה. אבל זיקת השניה למה תיאסר את הראשונה. ואנן לא צריכינן לאוקמא הא דר"ש כריה"ג אלא לר' אושעיא דאמר זיקה ככנוסה אלא ודאי זיקה אינה אלא מדרבנן:
ולמאי דכתיבנא דב"ש ס"ל כר"ש באחיות שנעשו צרות זו לזו א"כ הא דאמרינן הכא דאיסורא הוא משום ביטול מצות יבמין היינו לב"ה. אבל לב"ש איכא חששא גדולה יותר מביטול מצות יבמין שמא ימות אידך ופקע זיקתו וא"כ למפרע זקוקות שניהם לאחד ונעשו צרות זו לזו ופגע באיסור אשת אח מן הראשונה אלא דיש לפקפק בזה כיון דכנס הראשונה בהיתר לא שייך בזה איסור למפרע אבל היכא דנפלו שתי אחיות לפני שני אחין ואח"כ מת אחד מן האחין בזה צ"ע קצת לב"ש מה דינן ולקמן יתבאר שוב מצאתי בירושלמי בפירקין להדיא דגם בזה צריכה חליצה לר"ש ע"ש:
והנה התוס' כתבו לעיל דלר"ע דאמר דאחות חלוצה ערוה היא משום דהכתוב קרי' ביתו לא שייכא ביטול מצות יבמין דלאחר חליצה נמי נתבטל מצות השני'. וא"כ היכא דנפלו שני אחיות לפני אחד לר"ע יכול הוא ליבם אחת מהם כיון דאחת מהן נדחית אבל לא מסתבר לי לומר כן דלר"ע בשני אחיות משני אחין תצא אחת מהם בכדי. ונראה לי דלר"ע נמי לא פקעי זיקה לגמרי ע"י חליצת אחות והשני' ג"כ צריכה חליצה. ועוד היה אפשר לומר דע"כ לא קאמר ר"ע דהכתוב קראה ביתו אלא היכא דשרי' ליבומי ג"כ אבל היכא דאסורה ליבם. בחליצה נמי אינה קרויה ביתו. ומש"ה כאן דאסורות להתייבם אין חליצתה אוסרת קרובותיה אלא דלר"ע לא משכחינן חליצה בלא יבום מה"ת אלא באיסור סוטה לחוד דתפסי בזה קידושין גם לר"ע:
ולענין מאי דכתיבנא לעיל דבתלתא ליכא למ"ד דיקיימו יש לומר דהכל אחד וכי היכי דלב"ה לא קנסינן להו בד' אחי ה"נ בתלתא לא קנסינן ליה כיון דע"י גירושין ג"כ ליכא תקנה דהא כבר איתסרא אחותה עליה משום אחות גרושתו וליכא כאן אלא קנסא ועי' בזה בדברי הרשב"א ז"ל בהחולץ גבי הא דשומרת יבם שקידש אחיו את אחותה שהאריך שם בענין זה ושם נבאר עוד אי"ה:
והיה נראה לי לפרש קושיא דאי הכי באופן אחר דבשלמא למ"ד דטעמא משום יש זיקה ורבותא קמ"ל דלא מתיבמת שתיהם כל אחת לאח אחד משום איסור זיקה. א"כ רבותא זו ליכא לאשמעינן בתלתא דפשיטא דאינו יכול ליבם שתיהם. אבל להאי טעמא דמשום ביטול מצות יבמין ועיקר החשש הוא שמא ייבם אחת ולא יוכל ליבם השני'. היינו משום דלא ישאר אלא אח אחד. וא"כ הוה ליה לאשמעינן מתחילה האי דינא דשני אחיות שנפלו לפני אח אחד דאסור ליבם אחת מהן מפני שתבטל מצות השני' ומשני דלא מיבעי קאמר:
ויש לדון בהאי איסורא דביטול מצות יבמין דלכאורה יש בזה סרך איסור תורה דאסור לבטל מצוה המוטלת עליו או יש לומר כיון דמצות יבום קודם למצות חליצה וחליצה במקום יבום לאו כלום היא אפשר דמחויב הוא לקיים מצוה אחת כדינה משתיהם שלא כדין. ועוד נראה דבכה"ג דמבטל לה ע"י גרמא בעלמא ליכא חשש איסור תורה. וכן משמע מהא דר"ג ס"ל דמותר לבטל מצות יבמין:
גמרא אי הכי חמשה נמי כו'. הכא נמי צריך לפרש בשלמא אי משום דיש זיקה א"כ ליכא רבותא כלל בחמשה ומה לי ד' או ה' בכולהו אית בהו משום אחות זקוקה דלא ידעינן להי מינייהו רמיין תרווייהו אבל להאי טעמא דביטול מצות יבמין משום דחיישינן למיתה א"כ לאשמעינן רבותא טפי דאפי' למיתה דתרי חיישינן. ומשני דלהאי טעמא לא חיישינן למיתה דתרי והשתא למאי דקי"ל דיש זיקה אין חילוק בין ד' לה' אחין. ובכולהו חולצת ולא מתיבמת וק"ל: