קרן אורה על יבמות· רבי יצחק מינקובסקי
דף כ.
גמ' אלא מעתה אחותו מאמו כו'. יש לדקדק הא רבנן נמי הוי מודו ליה לר"ש אי לאו קרא דויבמה דעדיין יבומים הראשונים עליה. וא"כ באחותו מאמו אפילו לרבנן תיקשי הא מצאה בהיתר. וי"ל דילפינן לה בק"ו מאשת אחיו מאביו דיש לה היתר ואפ"ה אם נאסרה עליו פ"א אפילו קודם שנולד אסורה עליו כש"כ אחותו מאמו. ולר"ש עדיפא הוי מצי לאקשויי צרת אשת אחיו מאמו שנפלה לפני אחיו ויבמה ואח"כ נולד לו אח ומת השני לישתרי לשלישי דהא אין אסורה עליו אלא משום אחיו מאביו. והרי מצאה בהיתר. ובירושלמי בעי לה הכא ולא איפשיטא. וצ"ל דצרה כערוה חשיבא. ומאי דאיבעי לן התם בירושלמי בגרושה ונעשית אלמנה לא הבנתי דמי שייך בזה בא ומצאה בהיתר. ומה לי אם מצאה כשהיא פנויה או אם נישאת ונעשית אלמנה. וכן מה דמיבעי לן התם בנישאת לאחד מן השוק ע"ש:
גמ' לאתויי צרת איילונית כו'. עיין בק"ע (דף יב) בד"ה דר"מ שתמה על רש"י ז"ל מנ"ל דצרת איילונית לא בעי חליצה. והוא פלאי דמבואר בסוגין דלא בעי חליצה. ומה שכתבו התוספות ז"ל הא דלא קאמר צרת מח"ג אינו מובן דבצרת מח"ג לכ"ע בעיא חליצה. כמבואר לעיל בשמעתין. ולר"י ב"כ הוא דמיבעי לן לעיל אי צרתה יוצאת בלא חליצה. וגם זה לשיטת התוס' ז"ל לבד כמ"ש לעיל באריכות: