אור ברסלב

קרן אורה על ברכות· רבי יצחק מינקובסקי

דף ב.

משנה מאימתי כו'. הנה שיטת תר"י בזה דלרבנן דאמרי עד חצות משום סייג היינו דאפילו בדיעבד לא יצא והכריחו לזה דאי הסייג הוא רק לכתחילה א"כ מאי איריא עד חצות הלא חכמים עשו סייג לקרותה תיכף בשעת צאת הכוכבים כדתניא חכמים עשו סייג כו' אלא ע"כ צ"ל דהא דאמרי רבנן ע"ח היינו אף בדיעבד ור"ג שאמר עד שיעלה ע"ה היינו בדיעבד אבל לכתחילה משעת צאת הכוכבים:

אבל יש לדקדק מהא דלקמן דף ט' דאמרו בניו של ר"ג לר"ג רבנן פליגי עלך ויחיד ורבים הלכה כרבים א"ד כו' והאי דקאמרי ע"ח כדי להרחיק ולשיטת תר"י האמת הוא דלרבנן אחר חצות אין צריך לקרות עוד ומשום סייג כדי כו' דהסייג הוא בדיעבד ואכתי פליגי עלי' דר"ג ויחיד ורבים הלכה כרבים ודוחק לחלק בין אי הפטור לרבנן אחר חצות הוי מדאורייתא או מדרבנן:

והנה לקמן אמר ר' יהודא אמר שמואל הלכה כר"ג משמע דלית לי' סייג כלל וכן הוא דעת הרא"ש ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל כתב הסייג שעד חצות וכתב השאג"א ז"ל דהוא ז"ל מפרש כפירוש תר"י דחכמים דאמרי ע"ח אפילו בדיעבד ור"ג לא פליג עלייהו אלא בדיעבד אבל לכתחילה מודה דעד חצות. ולא הבנתי דהא כבר כתבתי דעיקר ההכרח הוא לשיטת תר"י דהא לכתחילה הסייג הוא משעת צה"כ ולמה לי עוד סייג לכתחילה וא"כ לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב הסייג דע"ח ע"כ צריך לחלק בין סייג דברייתא לסייג דע"ח ועיין בב"י א"כ מנ"ל דרבנן דיעבד קאמרי דילמא לא אמרי ע"ח אלא לכתחילה ור"ג לא ס"ל סייג כלל והדק"ל. ועוד דלקמן אמרינן להדיא ר"ג מי קאמר ע"ח משמע דלית ליה לר"ג ע"ח כלל. ובזה י"ל דלפי מה שצידד השאג"א ז"ל שם בדעת הרמב"ם ז"ל דבהקטר חלבים ואכילת קדשים דאמרי בהו רבנן ע"ח היינו נמי אפילו בדיעבד הי' אפשר לומר דלא חשיב במתניתין אלא הנהו דע"ח דידהו הוי אף בדיעבד וא"כ שפיר פריך מי קאמר ר"ג ע"ח אלא דלפ"ז תקשה מאי פריך הש"ס לקמן ואלו אכילת פסחים לא קתני כו' ומשני הא ראב"ע כו' ואי איתא אפי' כר"ע מצי אתיא מתניתין והא דלא חשיב אכילת פסחים משום דגבי פסח וודאי לא עבדי סייג אף בדיעבד דאכילת פסחים מעכבא וכן מוכח להדיא בסוף ע"פ דמוקי מתניתין דפסח אחר חצות מטמא את הידים כראב"ע ודלא כר"ע. ע"כ הנכון בדעת הרמב"ם כמו שכתב הכ"מ דפסק כחכמים והוא ז"ל מפרש הא דאמר ר"י אמר שמואל הלכה כר"ג היינו בפירושו בדעת חכמים דלא אמרי ע"ח אלא משום סייג ולא מה"ת. ואפשר עוד לומר כדעת הרמב"ם ז"ל דהוא פסק כדברי בניו של ר"ג דיחיד ורבים הלכה כרבים והא דאמר ר"י הלכה כר"ג זה הוא משום דאזיל לטעמיה דס"ל דק"ש דרבנן ולא החמירו בו לעשות סייג כי היכא דלא עשו סייג בתפלה אלא דיש להבין לר"י תיקשי דאמאי עשו סייג בק"ש יותר מבתפלה דלא עשו סייג וצ"ע בפוסקים בזה:

והנה מדברי הרי"ף ז"ל נראה שדעתו ג"כ כשיטת תר"י שכתב מיהו הא דאמר ר"ג עד שיעלה עמוד השחר בדיעבד הוא אע"פ שאינו רשאי לעשות כן מהא דתניא חכמים עשו סייג הרי דס"ל ג"כ דסייג דלכתחילה כבר אמרו בברייתא וא"כ ע"כ ע"ח דאמרי רבנן נמי בדיעבד הוא אבל לאחר חצות אפילו בדיעבד אין לקרות ואפשר לומר דלרבנן עשו חכמים עוד סייג אחד יותר גדול וקבעו זמן עד חצות ואם איחר לקרות עד אחר חצות עבר אזמן דרבנן אבל אעפ"כ מחוייב לקרות אח"כ כיון דמה"ת מחוייב ולא מסתבר לעשות סייג לבטל ממנו מצוה מה"ת וכי משום שאכל שום ופשע לאחר זמן קריאתה יפשע עוד שלא לקרות כלל בתמיה הגם שמצינו כיוצא בזה לאחר ע"ה דע"י הדחק שבא לו ע"י אונס מותר לקרותה ואם פשע אסור לקרותה עיין בכ"מ מה שכתב בזה והרמב"ן ז"ל האריך בזה וביאר הדברים בתכלית הביאור ע"ש ותמצא נחת לבד זאת לא הבנתי בדבריו ז"ל מש"כ בדעת הרי"ף סייג דע"ח ולענ"ד נראה מד' הרי"ף ז"ל דלא ס"ל סייג דע"ח כלל כנ"ל וגם לא הזכירו בהלכות ודו"ק:

תוכן העניינים

קרן אורה על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה