קרית ספר על משנה תורה, הלכות תרומות· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ד · הלכה ב
חמשה לא יתרומו דכתיב דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה פרט לגוי מאת כל איש פרט לקטן אשר ידבנו לבו פרט לחרש ושוטה דידבנו משמע דיש בו דעת להתנדב וזאת התרומה אשר תקחו מאתם פרט לתורם את שאינו שלו כיון דלא שויוה שליח. ואם אמר לו בעל הבית כשלקט ותרם כלך אצל יפות והיו שם או שליקט והוסיף תרומתו תרומה דגלי דעתיה דניחא ליה בשלוחותיה אף על גב דמעיקרא לא יהב ליב רשות קרינא ביה גם אתם לרבות שלוחכם שנראה לפירוש הרב ז"ל דלא הוה ליה נוסחת הגמר' ריש פרק אלו מציאות כמו שכתובה בספרינו הכי נמי מסתברא דמעיקרא שויה שליח אלא דומיא דעובדא דבסמוך דמהני כלך אצל יפות לאכילת פירות שלא מדעת בעל הבית מעיקרא ולא הוי גזל כיון דגלי השתא דעתיה דניחא ליה במאי דיהיב אריסיה להנהו רבנן משמע דלענין תרומה דאמרו כלך אצל יפות הוי כי הכא דלא ידע בעל הבית אלא השתא. התורם משלו על של חברו הרי זו תרומה והפירות מתוקנים דלא בעינן דלשויה שליח אלא כשתורם מפירו' בעל הבית אבל כשתורם מפירותיו זכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו ושלא מדעתו וטובת הנאה של תורם דאי לאו פירי דידיה לא מתקן כרייה דהאיך ולכך הוי טובת הנאה דידיה וקרא דתבואת זרעך ונתת מוקמינן ליה אמעשר דזכאי בעל התבואה בנתינתו.