קרית ספר על משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ט · הלכה ז
בקרבנות החג אינו כן אלא קרבין על סדר הכתוב פרים אלים כבשים עולות והדר שעיר חטאת דכמשפט כתיב בהו דמשמע כסדר האמור בענין ושעיר כתיב אחרון כדאמר' וכן בשגגת צבור בע"ז שהם מביאים פר עולה ושעיר חטאת פר קודם דכתיב ביה כמשפט משמע כמשפט סדר המקרא כך סדר עבודותיו ופר כתיב ברישא ופר כהן משוח קודם לפר העלם דבר של צבור דהואיל ומשיח מכפר ועדה מתכפרת דין הוא שיקדים מכפר למתכפר וכן אומר וכפר בעדו ובעד ביתו והדר ובעד כל קהל ישראל וכן לשריפתו דכתיב בפר העדה ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון מה ת"ל הראשון שיהא קודם לפר העדה לכל מעשיו ופר העלם קודם לפר ע"ז דהאי חטאת והאי עולה וחטאת קודם כדילפינן לעיל ופר ע"ז קודם לשעיר שלה אע"פ שהפר עולה והשעיר חטאת שכך הוא סדר הכתוב בתורה וכתיב ביה כמשפט וכתיב נמי בשעיר לחטת חסר א' למימרא דעולה קדמה. שעיר ע"ז קודם לשעיר נשיא שהנשיא יחיד וצבור קודמין ושעיר נשיא קודם לשעירת יחיד דהאי מלך והאי הדיוט ושעירת יחיד קודמת לכבשה כגון שהיו שנים זה הביא כשבה וזה הביא שעירה אע"פ ששניהם חטאת דשעירה ראויה לבא בשגגת ע"ז כדכתיב עז בת שנתה לחטאת קבעי לה שעירה וכבשה אינה באה על שגגת ע"ז כדא' אלא על שאר כריתות דאע"ג דכתיב בהו שעירת עזים תמימה הדר כתיב ואם כבש וגו' נקבה תמימה יביאנה. אפילו חטאת העוף של יולדת קודמת לכשבה נראה משום דחטאת העוף של יולדת באה במקום בהמה וכשבה אינה באה במקום שעירה חטאת קודם לאשם שדם חטאת ניתן על ד' קרנות ועל היסוד ואשם ב' מתנות שהם ד' וכל החטאות קודמין לכל האשמות חוץ מאשם מצורע מפני שהוא בא להכשיר את המצורע לקדשים ולביאת מקדש הילכך חשיבות הוא לגביה דטהרה תלויה בו. אשם קודם לתודה ולאיל נזיר מפני שהוא קדשי קדשים והני קדשים קלים. תודה ואיל נזיר קודמים לשלמים שהן נאכלין ליום ולילה וטעונין לחם מה שאין כן בשלמים והתודה קודמת לאיל נזיר מפני שיש בה ד' מיני מנחה שלמים קודמין לבכור שהן טעונין שתים שהם ד' וסמיכה ותנופה ונסכים. הבכור קודם למעשר בהמה דקדושתו מרחם ואינו נאכל אלא לכהנים המעשר קודם לעופות מפני שהוא מין זבח בסכין ועוף במליקה וזבחים חשיבי שמצותן מרובה שכל מיני הקרבנות באים מהם ויש בו קדשי קדשים דמו ואימוריו דדוקא לעולת בהמה הוא דקדים חטאת העוף אבל לא לשאר קרבן בהמה דאפילו מעשר קדים לה כדאמר'. והעופות קודמין למנחות שהן מיני דמים חטאת העוף ומעשר ועולת בהמה הואיל ועולה קודמת למעשר וחטאת העוף קודמת לעולת בהמה מקדים חטאת העוף תחלה ואחר כך העולה ואחר כך המעשר מיני בהמה ממין קרבן אחד. פרים קודמין לאילים שכן נתרבו בנסכין ואילים לשעירים שנתרבו נמי בנסכין וכבשים נמי קודמים לשעירים שנתרבו באימורים דהיינו אליה דכבש דסלקא לגבוה. העומר קודם לכבש הבא עמו ושתי הלחם קודמין לשני כבשים דהבא בגלל יום דהיינו עומר ושתי הלחם קודמין לבא בגלל עומר ולחם מנחת האיש קודם למנחת האשה דהוא מקודש ממנה במצות. מנחת חטים קודמת למנחת שעורים דאיתא בכל מנחות מה שאין כן בשעורין דליתנהו אלא בעומר ומנחת סוטה. מנחת חוטא קודמת למנחת נדבה מפני שהיא באה על חטא ומכפרת מנחת נדבה ומנחת סוטה אי זה מהם שירצה יקדים דאף על גב דנדבה טעונה שמן ולבונה מנחת סוטה באה לברר עון ולהכי הוו שקולין. מנחות קודמים ליין דמנחה באה במקום קרבן כדלי דלות ויין קודם לשמן דיין הוי בפני עצמו לספלים ושמן הוי בלול במנחה. והשמן קודם ללבונה שנבלל עמה מה שאין כן בלבונה שהיא על מקצת המנחה ולבונה קודמת למלח כסדר הכתוב בתורה. ומלח קודם לעצים דמלח כתיב בתורה דאיקרו קרבן ועצים לא איקרו קרבן אלא בכתובים דכתיב ולקרבן העצים אימתי בזמן שבאו כולם כאחד אבל הבא ראשון קרב ראשון והאחרון אחרון דאין מעבירין על המצות וכדילפינן בהלכות דלעיל וכל הקודם בהקרבה קודם באכילה אכולהו דבני אכילה קאי כגון חטאת לאשם אשם לתודה תודה לשלמים שלמים לבכור בכור למעשר. שלמים של אמש קודמים לשבאו היום דזלזול להשהותן כל כך הואיל ובאו ראשונה שלמים של אמש וחטאת ואשם של יום חטאת ואשם קודמין דקדשי קדשים נינהו כדא' לעיל: