קרית ספר על משנה תורה, הלכות תמורה· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ד · הלכה ח
ולדות הקדשים שיצאו דרך דופן או שהיו טומטום ואנדרוגינוס וכלאים וטריפה יפדו ויביא בדמיהן קרבן הראוי להביא פ' יש בקרבנות תנן רבי אליעזר אומר הכלאים והטרפה וכו' לא קדושים ולא מקדישים אחרים כתמורה דקדש הם ואמרינן בגמ' מאחר שאין קדושים מהיכן מקדישים אלא אי אתה מוצא אלא במקדיש בהמה ואח"כ נטרפה דחיילה על הקדושה קודם ובמקדיש ולד ויצא דרך דופן אבל כלאים וטומטום ואנדרוגינוס אי אתה מוצא אלא בולדי קדשים שקדשה אמם קודם שנתעברה מהם דהשתא ממילא הם קדושים דעובר ירך אמו הוא ובהא הוצרך לומר דאין עושין תמורה לרבי יהודה דולד בעלמא עושה תמורה ומכל מקום שמעינן דוולדות אלו קדשי מצד אמן ואינן ראוים ליקרב ולהכי נראה דירעו ויפדו ויביא בדמיהן קרבן הראוי להביא בדמי ולד הנולד (כתקנו שלחו) כדא' לעיל. ולד בעלת מום הרי הוא כוולד התמימה לכל דבר ויקרב כראוי לו פרק קמא דתמורה פלוגתא דבן פדת ור' יוחנן סבר אף על גב דאימיה לא קדשה לגופה ולד מיהא קדש לגופיה. קדשים שהפילו נפל או שליא אסורים בהנאה ויקברו כדתנן פרק בהמה המקשה המבכרת שהפילה שליא ישליכנה לכלבים ובמוקדשים תקבר כגון בהמת שלמים שהפילה שליא דבין זכר בין נקבה דנפיק מבהמת הקדש קדש ובגמרא מאי טעמא משום דרובא בר קדושה הוא דבין זכר בין נקבה חוץ מנדמה למ"ד ולדות קדשים בהוייתן הם קדושים והכא נפל קדיש משום דילפינן מבכור דקדיש נפל זכר בבכור כדכתיב שגר כדדרשינן בכריתות וכמו שכתבו התוספות פרק בהמה המקשה: