קרית ספר על משנה תורה, הלכות תמורה· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ד · הלכה א
כיצד דין וולדות הקדשים וולד שלמים ולד תמורת שלמים הרי אלו כשלמים והן עצמן כשלמים לכל דבר כדתנן ריש פרק אלו קדשים וולד קדשים ותמורתן וולד ולדן הרי הן כשלמים וכו' בגמרא זכר לרבות את הוולד דכתיב גבי שלמים ואם זבח שלמים קרבנו והוה ליה למכתב אם מן הבקר הוא מקריב תמים יקריבנו אם זכר אם נקבה למה לי אלא לדרשה ותנן לא נחלקו על וולד וולד שלמים ותמורה שלא יקרב על מה נחלקו על הוולד רבי אליעזר אומר לא יקרב וחכמים אומרים יקרב ובגמרא אמר ר' יהושע בן לוי לא נחלקו שיקרבו אלא לא יקרבו דע"כ לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בוולד אבל וולד דולד מתוך מעשיה ניכרת מחשבתו דלגדל קא בעי ליה ותני רבי חייא לסיועי לרבי יהושע בן לוי אם כשב הוא מקריב וולד ראשון קרב וולד שני אינו קרב דכשב וולד הוא והאי קרא גבי קדשים כתיב והיינו ע"כ כרבנן דאי לרבי אליעזר וולד ראשון נמי אינו קרב והך דרשה אינה אלא אסמכתא דהא ודאי הא דוולד שני אינו קרב הוי מדרבנן שמא יגדל ממנו עדרים עדרים כן כתבו התוספות שם פרק אלו קדשים וכן וולד התודה וולד תמורתה כדתנן התם ובגמרא מנין לרבות וולדות תמורות וכו' ת"ל אם על תודה וגו' יכול יהו כולן טעונות לחם תלמוד לומר על זבח התודה תודה טעונה לחם ולא וולדה ותמורתה.