קרית ספר על משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ז · הלכה ט
שלשה ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל ואוכלין בכל אחד משלשתן עד שיכלה האחרון שבה דבכל אחד יש שלש ארצות אבל אין אוכלין ביהודה כשכלו פירות משלש ארצותיו על הגליל שלא כלה דכתיב ולבהמתך ולחיה אשר בארצך כל זמן שחיה אוכלת מן השדה האכל לבהמה מן הבית כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית וכיון דכתיב בארצך משמע למעוטי דאין סומכין בני יהודה אלא על ארצם ולא על של גליל דגמירי מסורת מאבות דאין חיה שביהודה מתרחקת כל כך לצאת מגליל ליהודה ומיהודה לגליל אבל יוצאה היא מיהודה ליהודה מגליל לגליל ואם כן אין חיה שביהודה גדלה על פירות שבגליל ואין חיה שבגליל גדלה על פירות שביהודה ולהכי קאמר בארצך לומר דאין סומכים אלא על ארצם ולא מארץ לארץ כדאמר.