קרית ספר על משנה תורה, הלכות שכירות· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ב · הלכה א
שלשה דינין של ד' שומרים אינם אלא במטלטלין של ישראל ושל הדיוט וכדתנן פרק הזהב ובגמרא מנא הני מילי דת"ר כי יתן איש אל רעהו כלל כסף או כלים פרט וגונב מבית איש חזר וכלל ואי אתה דן אלא כעין הפרט שהוא מטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות ועבדים שהוקשו להם כדכתיב והתנחלתם אותם לבניכם לרשת אחוזה וגו' ויצאו שטרו' שאין גופן ממון והקדשות רעהו אמר רחמנא ולא של הקדש וכיון דכתיב רעהו אין הגוי בכלל ובשומר שכר נמי כתיב כי יתן איש וכו' לכלל ופרט וכלל רעהו למעוטי הקדש וגוי ושואל נמי הוי כוותיהו. [אלא דלא הוזכרו שואל ושוכר במיעוטא דהני משום דלא שייך שאלה בקרקעות ובשטרות על הרוב ושכירות לא שייך בשטרות וכן לא שייך שאלה ושכירות בהקדש כן כתב רבי עובדיה ז"ל בפירוש המשנה במסכת שבועות (פ"ו מ"ה)] ואם פשע אחד מהשומרים באחד מדברים הללו חייב דהוי כמזיק בידים לדעת הרב ז"ל. ומחובר לקרקע אפילו אינו צריך לקרקע הוי כקרקע כדתנן פרק שבועת הדינים דאין חכמים מודים לו לרבי מאיר דאמר יש דברים שהן בקרקע ואינן כקרקע ואמרינן התם ובפרק השואל דבענבים העומדות ליבצר פליגי דרבנן סברי לאו כבצורות דמיין לענין שומרים ולשבועה כיון דלענין שבת לאו כבצורות דמיין לכולי עלמא והא דאמרינן בעלמא כל העומד ליבצר כבציר דמי הכא שאני דכולהו קראי קפדי אמטלטלין תלושין ככסף או כלים. הפקיד הקדיש ופדאו או איפכא שהקדישו אחר שהשאילו או שהפקיד גוי ונתגייר בעי' תחלתן וסופן נכסי הדיוט וישראל כדדרשי' במכילתא כי יתן איש אל רעהו וגו' ישלם שנים לרעהו ולא להקדש וגוי כדא' ומשמע דבעינן רעהו בשעת נתינה ובשעת תשלומין.