אור ברסלב

קרית ספר על משנה תורה, הלכות שחיטה· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

פרק א

הלכה א

מצוה סא לשחוט מי שירצה לאכול בשר בהמה וחיה ועוף ואח"כ יאכל דכתיב וזבחת מבקרך ומצאנך הרי בהמה ונאמר בבכור בעל מום אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו הא למדת שחיה כבהמה לענין שחיטה ובעוף הוא אומר אשר יצוד ציד חיה או עוף וגו' מלמד ששפיכת דם עוף כשפיכת דם חיה ותני בר קפרא זאת תורת הבהמה והעוף לכל נפש החיה הרומשת במים הטיל הכתוב עוף בין בהמה ודגים לחייבו בשני סימנים אי איפשר שכבר הוקש לדגים לפוטרו בלא כלום אי איפשר שכבר הוקש לבהמה הא כיצד הכשרו בסימן א' ותניא ר' אומר כאשר צויתיך היכן צוהו בשחיטה מלמד שנצטוה משה בע"פ בה' שחיטה על הוושט ועל הגרגר' ורוב א' בעוף ורוב שנים בבהמה. והאוכל משחוטה קודם שתצא נפשה עובר בלא תעשה דכתיב לא תאכלו על הדם והרי עדין אוכל על דמה כיון שלא יצתה נשמתה ואינו לוקה משום דהוי לאו שבכללות דמשתמעי' מיניה מילי טובא כדמייתי בדוכתה.

הלכה ג

דגים וחגבים אינם צריכין שחיטה אלא אסיפתן היא המתרת אותן הרי הוא אומר הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את דגי הים יאסף להם אסיפת דגים כשחיטת בקר וצאן וחגבי' נאמר אסף החסיל באסיפה לבדה לפיכך אם מתו מאיליהם בתוך המים מותרים ומותר לאוכלן חיים ואית דאסרי להו חיים משום בל תשקצו.

הלכה ד

זביחה זו האמורה בתורה סתם צריך לפרש אותה ולידע באי זה מקום מן הבהמה שוחטין וכמה שיעור השחיטה ובאי זה דבר שוחטין ומתי שוחטין והיכן שוחטין וכיצד שוחטין ומה הם הדברים המפסידים את השחיטה ומי הוא השוחט על כל הדברים האלו צוהו בתורה ואמר וזבחת מבקרך ומצאנך וגו' כאשר צויתיך ואכלת בשעריך שכל הדברים האלה על פה צוה בהם כשאר תורה שבעל פה.

הלכה ה

מקום השחיטה מן החי הוא הצואר הלכתא וקרא דכתיב וזאת תורת הבהמה והעוף באי זו תורה שותה בהמה לעוף ועוף לבהמה לומר לך מה עוף הכשרו מן הצואר שהוא מליקתו אף בהמה הכשרה מן הצואר שהוא שחיטתה אי מה להלן ממול עורף אף כאן ממול עורף ת"ל ומלק את ראשו ממול ערפו ראשו של זה הוא ממול עורף ואין ראשו של אחר ממול עורף וזאת דמשמע דהוי מיעוטא אתא לומר סד"א מה עוף בסימן א' דכתיב ולא יבדיל אף בהמה בסימן א' אתא זאת ומיעט שלא לכל דבריהם הוקשו אלא לדבר אחד. וכל הצואר כשר לשחיטה כמליקה דכשר כל העורף למליקה ומקום שאינו ראוי לשחיטה למעלה ולמטה בקנה ובוושט הוי דאוריתא הלכתא.

הלכה ט

וישחוט באמצע הצואר ואם מן הצדדין שחיטתו כשרה. שיעור השחיטה שני סימנים הקנה והוושט הלכתא וקרא דכתיב והפשיט את העולה וגו' אין לי אלא נתחים שישנן בכלל הפשטה מנין לרבות בכלל עריפה גם את הראש שאינו בכלל הפשטה שהרי הותז משערו קודם הפשטה דכיון דנחתכו סימנים קרי ליה הותז מפני שכל חיותו תלוי בהם ואי בסימן א' לא הוה צריך קרא לרבויי דבכלל שאר נתחים הוה. ורובו של כל אחד כמוהו הלכתא ואזלינן בתר רובא דאמרינן בעלמא.

הלכה יב

כל שלא בדק הסימנים אחר שחיטה ונחתך הראש הרי זו נבלה דאזלינן בתר חזקה דכל בהמה בחייה בחזקת איסור אבר מן החי עומדת ולא פקע מינה שם דאיסורא עד שידע בודאי שנשחטה שחיטה כשרה.

הלכה יג

כל דבר שחותך ואין לו פגם לא בחודה ולא בצדדין כשר לשחיטה והוא שיהיה תלוש ואם מחובר מתחלת ברייתו קודם שיעקור אותו שחיטתו פסולה הלכתא וקרא דכתיב ויקח את המאכלת דהוי דבר תלוש וגמרינן מיניה נמי לחולין דכתיב לשחוט את בנו ולא כתיב לשחוט העולה.

הלכה כב

ליבן סכין ושחט בה שחיטתו פסולה דצדדי סכין שורפים הסימנים קודם שחיטה ושריפה כנקב.

הלכה כד

וושט נקובתו במשהו ואם מצא בסכין פגם אחר שחיטה הרי זו ספק נבלה דשמא בעור נפגמה ושחט סימנים בסכין פגום אם שבר בה דבר קשה אחר שחיטה ומצאה פגומה וכן אם לא בדקה כשרה דהא ה"ל חזקת בדוק מעיקרא ואי נפגמה חזקה שנפגמה בדבר הקשה.

הלכה כז

אורך הסכין כל שהו ובלבד שלא יהא בראש האיזמל שנוקב ואינו שוחט.

הלכה כח

ובכל זמן שוחטין ואפילו בלילה באפילה אם ידע ששחט כהוגן שחיטתו כשרה וביום הכיפורים או בשבת בשוגג שחיטתו כשרה:

תוכן העניינים

קרית ספר על משנה תורה, הלכות שחיטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה