קרית ספר על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ה · הלכה א
אין מסככין אלא בדבר שגידולו מן הארץ שנעקר מן הארץ ואינו מקבל טומאה. למאן דסבר כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו סוכות שהושיבן במדבר בסוכות הושבתי מתרגמינן במטלות ענני יליף לה מדכתיב ואיד יעלה מן הארץ והשקה וגו' מה איד דבר שאינו מקבל טומאה דלא נאמרה טומאה אלא בכלים ואוכלים ומשקין ואדם וזה אינו אחד מאלה אף סוכה דבר שאינו מקבל טומאה ומה איד גידולו מן הארץ ונעקר ממנה כדכתיב ואיד יעלה מן הארץ. ואמרו בבראשית רבה על דעתיה דר"ל דיליף מואיד יעלה מן הארץ דמי לאדם אחד שאמר לחברו תן לי סאה חטין אמר לו הבא קופתך וטול כך אמר הקב"ה לארץ אייתי עננים וקביל מטרא. ולמאן דאמ' סוכות ממש מפני החמה בשעת חנייתן עשו להם יליף לה להא מילתא מדכתיב חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך בפיסולת גורן ויקב הכתוב מדבר פסולת גורן קשי תבואה פסולת יקב זמורות ואשכולות ריקנין דכתיב מגרנך ומיקבך ולא גורן ויקב עצמו דמשמע מה שאתה אוספו וניטלו מן הגורן וגורן הוא האוכל ומה שאתה אוסף ובורר מתוכו הוא הפיסולת והני לאו לקבלי טומאה וגידולם מן הארץ ונעקרים ממנה. סיכך בדבר שאין גידולו מן הארץ כגון מיני מתכות ועצמות ועורות או במחובר לארץ כגון שהדלה עליה גפנים וכיוצא בהם או בדבר המקבל טומאה כגון מחצלאות העשויות לשכיב' וכיוצא בהן פסולה כדילפינן מקראי כדכתיב.