אור ברסלב

קרית ספר על משנה תורה, הלכות שגגות· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

פרק יא · הלכה א

פרק יא

כל חייבי כריתות כגון ששגג ונודע לו שחטא אף על פי שלא ידע בתחלה שחטא חייב חטאת כדכתיב בעשותה אחת מכל מצות ה' ואשם או הודע אליו חטאתו אשר חטא כיון שידע בסוף אף על פי שלא ידע בתחלה חייב ובטומאת מקדש וקדשיו נאמר ונעלם ממנו והוא ידע ואשם מאחר שנאמר ונעלם ממנו מכלל שהיתה לו ידיעה בתחלה ונאמר והוא ידע מכלל שיש ידיעה בתחלה ובסוף והעלם בנתים כדתנן במתני' קמיתא דשבועות ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע את שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בנתים הרי זה בעולה ויורד כגון שנטמא ושכח ונכנס למקדש או אכל קדש והיה יודע שזה מקדש וזה קדש אלא ששכח הטומאה דהיינו העלם טומאה וזדון מקדש וקדש או אפכא שידע שהוא טמא ושכח שזה מקדש וזה קדש ונכנס ואכל ואח"כ זכר שזה מקדש וזה קדש או שכח שנטמא ושכח שזה מקדש וזה קדש ואח"כ ידע שנטמא ושזה מקדש וזה קדש הרי ג' מחלוקת בקדש ושלש במקדש ויש לו ידיעה בתחלה ובסוף וחייב בקרבן עולה ויורד שם בריתא פלוגתא דר' עקיבא ור' דתניא מנין שאינו חייב אלא על שיש בה ידיעה בתחלה ובסוף והעלם בנתים תלמוד לומר ונעלם ונעלם ב' פעמים דברי ר' עקיבא גבי טומאת קרבן עולה ויורד כתיב תרי ונעלם והוא טמא ונעלם ממנו והוא ידע רבי אומר אינו צריך הרי הוא אומר ונעלם מכלל שידע והוא ידע הרי כאן שתי ידיעות א"כ מה ת"ל ונעלם ונעלם לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש ומאי משמע דהאי ונעלם הוא מכלל דידע מעיקרא אמר רבא מדלא כתיב והיא עלומה ממנו א"ל אביי אלא מעתה גבי סוטה וכו' אלא אמר רבא קסבר ר' ידיעת בית רבו הוי ידיעה שלמד בבית רבו שהנוגע בטומאה טמא והוא יודע כשנגע אבל לא נתכוון והתבונן שנטמא בטומאה כשנוגע בה ולא נזכר לו להכיר שהוא טמא בנגיעה זו ולית בה ידיעה בתחלה משכחת לה בתינוק שנשבה לבין הגוים ובמתני' דפ"ב תנן ידיעות הטומאה שתים שהן ד' נטמא וידע ונעלמה ממנו הטומאה וזכור את הקדש נעלם ממנו קדש וזכר את הטומאה נעלמו ממנו זה וזה ואח"כ ידע הרי זה בעולה ויורד ואע"ג דמוקמי' מתני' כר' דידיעת בית רבו שמה ידיעה מ"מ נקט סתם ידיעה אע"ג דלא צריך והמדקדק יכול לפ' כולה מתניתין בידיעת בית רבו כך כתבו התוספות ופליגי תנאי במתני' ר' אליעזר ור"ע ור' ישמעאל אי חייב על העלם טומאה או על העלם קדש ור' ישמעאל סבר כרבי דחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש כדכתיב ונעלם ונעלם שני פעמים ולהכי נקטי' כותיה דאף על גב דהלכה כר' עקיבא מחברו הכא איכא ר' ור' ישמעאל דאף ע"ג דרבי ישמעאל לא בעי ידיעה בתחלה כדאמרינן בשלהי פירקין אפ"ה מיחייב אהעלם טומאה והעלם מקדש כדאמר' וסתמא דמתניתין נמי הכי הוא נעלמה ממנו טומאה וזכור את הקדש או נעלם ממנו קדש וזכור הטומאה. נטמא ולא ידע באי זה אב נטמא ואח"כ ידע חייב בקרבן עולה ויורד שם אמר חזקיה שרץ ונבלה איכא בינייהו דרבי אליעזר סבר עד דידע אי בשרץ איטמי או בנבלה איטמי ורבי עקיבא סבר לא בעיא דכיון דידע דנטמא לא צריך דאף על גב דכתיב בכל דבר טמא או בנבלת שרץ דמשמע דבעיא דידע אי בשרץ נגע אי בנבלה נגע לא היא דרבי עקיבא סבר דלא נקט שרץ אלא איידי דבעי למיכתב לכדרבי דאמרן לעיל אקרא אני חיה בהמה למה לי וכו' נקט נמי שרץ כתנא דבי רבי ישמעאל דכל פרש' שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה נעלמה ממנו הלכות טומאה שלא ידע ששיעור כעדשה מן השרץ טמא וידע שהשרץ מטמא ושכח שנגע בשרץ כלל הוי ספק משום דהויא התם בעיא דרב פפא וסלקא בתיקו וכן מי שלא ראה המקדש בימיו הוי בעיא דרבי ירמיה התם בן בבל שעלה לירושלם שיודע שיש מקדש בירושלם אבל לא ידע מקומו מהו ומוקמינן לה אליבא דרבי דבעיא ידיעה בתחלה ומחייב על העלם מקדש ואמר ידיעת בית רבו שמה ידיעה מאי כיון דידע דאיכא מקדש בעולם ידיעה היא או דילמא כיון דמקומו לא ידע ליה העלמה היא תיקו ולא דמי לידיעת בית רבו דאלו התם למד שהשרץ מטמא וכשנגע בו ידע שנגע בשרץ אבל לא נזכר לו להכיר שהוא טמא בנגיעה זו התם קאמר כיון שלמד שהנוגע בשרץ טמא וזה ידע כשנגע אין זה העלם אבל זה לא ידע מקום מקדש מימיו ואין כאן ידיעת בית רבו ואינו מביא קרבן שמא יכניס חולין לעזרה.

תוכן העניינים

קרית ספר על משנה תורה, הלכות שגגות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה