קרית ספר על משנה תורה, הלכות שבת· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק יז
הלכה א
מבוי שהוכשר בקורה בין סתום בין מפולש אינו נחשב רשות היחיד אלא מדרבנן לטלטל אבל הוכשר בלחי הוי רשות היחיד מדאוריתא לחייבו אם זרק מרשות הרבים לתוכו או בהפך שהלחי הוא כמחיצה ברוח רביעית וצורת פתח בשלישית אפילו בפרוץ מרובה. ובכל עושין לחי בדבר שיש בו רוח חיים כיון שהוא משום מחיצה ואפילו באיסורי הנאה כשר שעוביו כל שהוא וגובהו אין פחות מעשרה מקום שעשו לו ח' פסים בארבעה זוית שני פסים דבוקים בכל זוית הרי אלו כמחיצה אע"פ שהפרוץ מרובה על העומד בכל רוח והזורק מרשות הרבים לתוכו חייב הואיל ויש בכל זוית מחיצה גמורה שיש בה גבוה עשרה והרי הריבוע ניכר ונראה ונעשה כל שביניהם רשות היחיד ואפילו רבים בוקעים בו לא בטלי מחיצות דפרוץ מרובה על העומד דאגמריה רחמנא למשה מסיני דלא הוי רשות היחיד היינו משום דאין היכר מחיצות אבל הכא דאיכא מחיצות ניכרות לא.
הלכה לו
אצבע שמשערין בו שעורי תורה הוא הגודל והטפח ארבעה גודלים והאמה ששה טפחים מאלו לכל שיעורו תורה וזה בכלל מה שאמרו שיעורין חציצין ומחיצין הל"מ: