קרית ספר על משנה תורה, הלכות שבת· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק יא · הלכה א
השוחט חייב משום נטילת נשמה שהיתה באלים ותחשים במשכן. וכל נטילת נשמה לאחד מכל מיני בהמה וחיה ועוף ודג ושרץ בין בשחיטה בין בנחירה או בהנאה חייב. החונק את החי עד שימות הוי תולדת שוחט. לפיכך אם העלה דג מספל של מים והניחו עד שמת או עד שיבש בו כסלע בין סנפוריו חייב. הושיט ידו למעי הבהמה ודילדל עובר שבמעיה חייב משום נטילת נשמה. רמשים הפרין מזכר ונקבה או נהוין מן העפר כמו הפרעושים חייב כהורג בהמה וחיה דלא פטרו מאלים מאדמים אלא כגון כנה שהיא מן הזיעה אבל הנהוין מן העפר הוו כפרין ורבין דאיכא נהוין מן העפר דאיכא במיניה פרה ורבה כגון עכבר שהשריץ מן העפר ומשום הכי כל נהוין מן העפר חייב כאלים ותחשים דמשכן אע"ג דלא פרו ורבו הנהוין מעפר. חיה ורמש שהן נושכין וממיתין ודאי מותר להרגן בשבת כשיראום דהוי פיקוח נפש וכתיב וחי בהם ולא שימות בהם שאר כל המזיקים אפילו לא היו רצים אחריו פטור דאיכא נמי בהו פיקוח נפש אף על גב דאינם מזיקים וממיתים בודאי.