קרית ספר על משנה תורה, הלכות שבת· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ט · הלכה ז
הגוזז צמר או שער בין מן הבהמה בין מן החיה בין מן החי בין מן המת אפילו מן השלחין חייב דכולהו גוזז הוו כבמשכן ושיעורו כדי לטוות ממנו חוט שארכו כרוחב הסיט כפול שהוא קרוב לשני שלישי זרת ושיעור זה בכלל שיעורי תורה. תולש כנף העוף הוי תולדת גוזז. הטווה את הצמר מן החי פטור בין מגזיזה וניפוץ בין מטויה דאין דרכו בכך ואע"ג דבמשכן הוה דכתיב טוו את העזים חכמה יתרה שאני דכתיב וכל אשה חכמת לב וגו' אבל להדיוט אין דרכו בכך והוי כלאחר יד. הנוטל צפרניו או שערו או שפמו או זקנו בכלי הוי תולדת גוזז וחייב ויבלת אפילו בכלי פטור לפירוש הרב ז"ל. הנוטל שערו בכלי בשתי שערות חייב ואם ליקט לבנות מתוך שחורות אפילו אחד חייב. צפורן וציצין שלא פרשו רובן אם נטלין בכלי חייב ואע"ג דהוו תולדה דגוזז וגוזז לא מחייב אלא אארך רוחב הסיט כפול אפילו הכי הכא חייב אחדא דכל חד שיעורי לפי מאי דמהני או לפי חשיבותיה דבהוצאה שהיא מלאכה אחת איכא כמה גווני שיעורי הוצאה כל חד כפי הנאתו ותועלתו דהכי הוו הוצאות המשכן והמלאכות כפי תועלתם וחשיבותם.