קרית ספר על משנה תורה, הלכות שבת· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ב · הלכה א
דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות כשאר כל המצות דכתיב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ודרשינן וחי בהם ולא שימות בהם. ואפי' ספק נפשות נמי דוחה שבת דכתיב אשר יעשה אותם האדם המצות שיחיה בהם ודאי ולא שיהא בעשייתן ספק מיתה אלמא מחללין על הספק ולא ספק שבת אחד בלבד אמרו אלא אפילו ספק שבתות הרבה דיעשה אותם האדם המצות שיחיה בהם ודאי הוא דדרשי' וכל היכא דאיכא ספק אפילו רחוק לא הוו חיים ודאי ומחללין עליו אפילו מאה שבתות כל זמן שהוא צריך ויש בו סכנה ואפילו ספק סכנה בכל מלאכות שהן צורך החולה דאף על גב דפשטי' דקרא וחי בהם ולא שימות בהם קאי אמסתכן עצמו כלומר שאם הוא בסכנת נפש אם לא יעבור על המצוה יעבור כדי להציל עצמו ולא יסתכן אפילו הכי דרשי קרא מרישיה ושמרתם את כל חקותי וגו' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כלומר אתם תשמרו כלכם את חקותי כשיעשה אותם האדם ויחיה בהם אבל אם יסתכן אדם בשמירת המצות גם אתם לא תשמרו אלא שתעברו כדי להצילו. ובמכילתא מפיק ליה לחילול שבת דכתיב ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם חלל שבת אחד כדי שתשמור שבתות הרבה דהכי משמע ושמרו בני ישראל השבת כשיעשו את השבת לדורותם אבל אם בשמירה יסתכן שלא יעשה שאר שבתות לא ישמור את השבת אלא יחללהו וכן א"ר שמעון בן מנסיא ביומא ומשום הכי אסור להתמהמה באיסור שבת מן התורה דמכלל הן אתה שומע לאו דכשם שהוא מצווה לשמור כשאין סכנה כך מצווה לעבור במקום סכנה ובכל מיני חולאים שיש בהם אפילו ספק סכנה מחללין את השבת וחיה נמי משיתחיל הדם להיות שותת ממנה מחללין עליה את השבת כל זמן הסכנה ואפילו ממי שאין חזקתו חי מחללין עליו כאשה שמתה על המשבר דלא קפיד קרא אהיה מקודם בחזקת חי אלא כיון שמכאן ואילך איפשר שיחיה מחללין עליו.