קרית ספר על משנה תורה, הלכות שבת· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק א · הלכה א
מצוה כח היא שצונו שנשבות בשבת ממלאכה והוא אומרו וביום השביעי תשבות והנה נכפל ציווי זה וביאר לנו שהשבתה ממלאכות היא חובה עלינו ועל בהמתנו ועבדינו ובאזהר' יתבארו בע"ה כל המלאכות שהם מדאוריתא ויש מהם מדרבנן נסמכים על ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:
אזהרה ס הזהירנו מעשות מלאכה בשבת אם עשה ברצונו בזדון חייב כרת ואם יש שם עדים והתראה נסקל ואם עשה בשגגה חייב קרבן חטאת קבועה. כרת דכתיב ונכרתה הנפש ההיא דהוה במזיד התראה בעינן בכל ד' מיתות ובמלקות דכתיב ואיש כי יקח את אחותו וגו' וראה את ערותה וכי בראיה תליא מילתא אלא עד שיראוהו טעמו של דבר ואם אינו ענין לחייבי כרת דהא דין שמים הוא ולא בעי התראה דקמי שמיא גלי אם שוגג הוא או מזיד תנהו ענין להתראת מלקות. דבי חזקיה תנא וכי יזיד איש על רעהו ואם הזיד לא נאמר אלא וכי יזיד משמע תמיד הוא בזדונו. דבי ר' ישמעאל תנא המוצאים אותו מקושש עצים שקושש עצים לא נאמר אלא מקושש דאחר שראוהו ומצאוהו והותרו בו מעין מלאכתו ועדיין היה מקושש. דבי ר' תנא על דבר אשר ענה על עסקי דיבור התראה. וכולהו צריכי כדאיתמר התם פ' היו בודקין. סקילה דכתיב במקושש עצים ביום השבת רגום אותו באבנים. קרבן חטאת קבועה דכתיב נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' אשר לא תעשנה ואין חטאת בא אלא על דבר שזדונו כרת דיליף מע"ז וחטאת קבועה כתיב בפר' דאינו בא בדלות ולא בדלי דלות. וכל מקום שנאמר בהלכות שבת שהעושה דבר זה חייב הוא כרת או סקילה או חטאת וכל מקום שנאמר פטור הוא פטור מן הכרת ומן הסקילה ומן הקרבן אבל אסור מדברי סופרים הרחקה מן המלאכה והעושה אותו בזדון מכין אותו מכת מרדות מדרבנן.