קרית ספר על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ז · הלכה ט
אחד כהן גדול המשיח בשמן המשחה והם כהנים גדולים שהיו עד יאשיהו ואחד מרובה בגדים ששוב לא נמשחו ולא היתה נכרת כהונה גדולה בהם אלא בריבוי בגדים שמשמש בכהונה גדולה בח' בגדים ואחד כהן גדול העובד ואחד שעבר ששמש תחת כהן גדול שאירע בו פסול וכשחזר כהן גדול עבר זה כל אחד מד' מחזיר הרוצח דכתיב וישב בו עד מות הכהן הגדול הא חד כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול הא תרי ואחרי מות הכהן הגדול ישוב הא תלתא לאתויי הני תלת כ"ג לבד משוח בשמן המשחה וכהן משוח מלחמה ליכא קרא לריבוי דהוי כהדיוט. רוצח שנגמר דינו לגלות ולא היה שם כהן גדול וההורג כהן גדול וכ"ג שהרג ולא היה כהן גדול אחר הרי אלו גולין ואינם יוצאים לעולם במיתת כהן גדול דטעמא דחוזר במיתת כהן גדול משום שהיה לו לבקש רחמים על בני דורו וזה שלא נתמנה עדין כשנגמר דינו מה היה לו לבקש רחמים ואם משנגמר דינו מת כהן גדול הרי זה אינו גולה דק"ו הוא מי שגלה כבר יוצא עכשיו מי שלא גלה אינו דין שלא יגלה דמיתת כהן גדול הוא דמכפר ולא גלות ואם עד שלא נגמר דינו מת כ"ג ומינו אחר ואחר כך נגמר דינו חוזר במיתת השני כדתנן התם דכתיב וישב בה עד מות הכהן הגדול אשר משח אותו בשמן הקדש וכי הוא מושחו אלא זה שנמשח בימיו משנעשה זה רוצח ומה היה לו לבקש רחמים מאחר שלא היה עדין כ"ג כשהרג זה ולמה נענש שהיה לו לבקש רחמים שיגמר דינו לזכות ולא בקש. נגמר דינו ונמצא כ"ג בן גרושה או בן חלוצה בטלה כהונה ואיגלוי מילתא למפרע שלא היה כ"ג והוה ליה האי רוצח נגמר דינו בלא כ"ג ואינו חוזר לעולם וכדאיתא התם דף י"א.