קרית ספר על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ב · הלכה א
ההורג חברו מכל מקום חייב הרג אבל שוכר או שולח אחר להרגו או כפתו לפני הארי וכיוצא בזה וכן הורג עצמו עון הריגה בידו וחייב מיתה לשמים ואין בהם מיתת ב"ד כדכתיב שופך דם האדם וגו' זה ההורג בעצמו את דמכם לנפשותיכם אדרוש זה ההורג את עצמו מיד כל חיה אדרשנו זה המוסר חברו לפני חיה מיד האדם מיד איש אחיו וגו' אדרוש את נפש האדם זה השוכר אחרים להרוג בפי' נאמר בשלשתם לשון דרישה שדינה מסור לשמים ואם רצה המלך להרגם או ב"ד לפי הוראת שעה יש להם רשות. ומכל מקום ב"ד מצווין לצערם כדי לאיים על שאר הרשעים המסבבים להרוג אויביהם.