קרית ספר על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק י · הלכה יב
אזהרת רסה שלא להניח מבשר חגיגת י"ד ליום השלישי דכתיב לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון עד בקר פ' אלו דברים משנה חגיגה היתה באה וכו' ונאכלת לשני ימים ולילה ובגמרא מתני' דלא כבן תימא דאמר חגיגת הפסח כפסח וכו' ובתר הכי תניא לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר ובחגיגת י"ד מיירי דנשחטת עם הפסח בערב דהא ליכא למימר בערב של י"ט הראשון עצמו קאמר קרא דא"כ מאי בערב הלא שחיטתן ביום כולו לימד על חגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד דהאי בקר בקרו של ששה עשר קאמר קרא דכשהוא אומר ביום הראשון לבקר הרי בקר שני אמור דמשמע דנאכלת כל יום הראשון של י"ט ולא ילין עד בקר שני והמותיר אינו לוקה כדאמרינן אלא ישרף כדין נותר. וכשמקריבין את הפסח בראשון מקריבים עמו שלמים בי"ד מן הבקר או מן הצאן זכרים או נקבות כדתנן התם חגיגה היתה באה מן הבקר ומן הצאן וכו' ועל זה נאמר בתורה וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר שם מנין למותר פסח שקרב שלמים דכתיב צאן ובקר וכי פסח מן הבקר בא והלא אינו בא אלא מן הכבשים ומן העזים אלא מותר פסח יהא לדבר הבא מן הבקר ומן הצאן שהם שלמים ויש אומרים צאן לפסח בקר לחגיגה. אימתי מביאין עמו חגיגה שם במשנה בזמן שהוא בא בחול במרובה ובמועט דאע"ג דפסח דחי שבת וטומאה חגיגה לא דחיא שבת ובמועט כדי שיהא הפסח גמר שביעתן אבל במרובה ובחול ובטומאה אין מביאין עמו חגיגה ובגמרא אמר רב אשי ש"מ חגיגת י"ד לאו חובה היא כלומר אינו חייב מן התורה להביאה דאי ס"ד חובה היא להביאה מן התורה שוב אין לנו לומר שיש חילוק בין שבת לחול דהוי קרבן הקבוע לו זמן ותיתי נמי במרובה ובטומאה אלא ודאי לאו חובה היא ואינה באה אלא כדי שיאכל הפסח על השבע והיינו מדרבנן משום גזרת שבירת עצם כדמשמע בירושלמי בשר חגיגה ושאר תבשילין אינן נאכלין אלא עד חצות כפסח מדרבנן.