אור ברסלב

קרית ספר על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

פרק ח · הלכה ז

הלכה ו

מבושל שהזהירה עליו תורה בין שנתבשל במים בין בשאר משקין או מי פירות שם גבי מתניתין דאין מבשלין את הפסח לא במשקין ולא במי פירות תנו רבנן במים אין לי אלא במים שאר משקין מנין אמרת קל וחומר ומה מים שאין מפיגין טעמו אסורין שאר משקין שמפיגין טעמו ונותנין בו טעם שלהם לא כל שכן ואף על גב דאין מזהירין מן הדין האי קל וחומר אינו אלא מגלה דבישול דקרא איירי אף בשאר משקין רבי אומר במים אין לי אלא במים שאר משקין מנין תלמוד לומר בשל מבושל מכל מקום דריבוייא הוא דהוה ליה למיכתב נא ומבושל מאי בינייהו איכא בינייהו צלי קדר שמבשלין אותו בקדרה בלי מים ובלי שום משקה אלא מים הנפלטין משמנו למאן דיליף לה מקל וחומר הכא שרי ולרבי דיליף לה מריבוייא האי נמי בשל מבושל הוא וחייב מלקות על אכילתו ורבנן האי בשל מבושל מאי מיבעי ליה לכדתניא בשלו ואחר כך צלאו או שצלאו ואחר כך בשלו חייב בשלמא בשלו ואחר כך צלאו חייב דהא בשלו אלא צלאו ואחר כך בשלו הא צלי אש הוא אמר רב כהנא הא מני רבי יוסי היא דסבירא ליה דיש בישול אחר אפייה עולא אמר אפילו תימא רבי מאיר שאני הכא דאמר קרא ובשל מבושל מכל מקום דרבייה קרא דהוה ליה למיכתב ומבושל וגזירת הכתוב היא בפסח. ותמיהא לי בדברי הרב ז"ל דפסק כרבי דצלי קדרה לרבי הוא דחייב ולא לרבנן כדאמר' ואין הלכה כרבי אלא מחבירו ולא מחביריו ובשלו ואחר כך צלאו אתי כרבנן ולא כרבי כדאמר דלרבנן הא בשל מבושל מאי עבדי ליה לכדתניא בשלו ואח"כ צלאו וכו' אבל רבי מפיק ליה לשאר משקין וצלי קדר ולבשלו מבעוד יום דלימא קרא בשל בשל או מבושל מבושל מאי בשל מבושל שמעת מינה תרתי שאר משקין וצלי קדר ובשלו מבעוד יום כדאיתא התם ואם כן לרבי לבשלו ואחר כך צלאו ליכא ריבוייא. ונראה דלא פסיק אלא כרבנן והא דאמרינן איכא בינייהו צלי קדר דמשמע דלרבנן צלי קדר שרי לא היא דלכולי עלמא פסול ועשה נמי אית ביה דצלי אש בעינן ולא צלי מחמת דבר אחר אבל לענין מלקות אמר דלא לקי מהכא דדוקא שאר משקין הוא דילפינן מקל וחומר דמפיגין טעם הבשר וצלי קדר לא אבל בתר דמרבינן בשלו ואחר כך צלאו וכו' מבשל מבושל לרבנן צלי קדר נמי מרבינן מהכא דנא הוי דומיא דמבושל ומרבי' מבושל כל דהו כדאמר' והכי משמע לישנא דכתב רש"י ז"ל למאן דיליף לה מק"ו הכא שרי דמשמע דמהכא הוא דלא מצינו לחיובי צלי קדר לרבנן אבל מקרא דבשל מבושל כי היכי דבשלו ואח"כ צלאו או צלאו ואחר כך בשלו מרבינן לחיובא מבשל מבושל הכי נמי לצלי קדר דהוי דומיא דצלי כדאמר' והיינו דכתב הרב ז"ל צלאו ואחר כך בשלו או שבשלו ואחר כך צלאו או שעשהו צלי קדר חייב דמשמע דכולהו מחד ריבוייא נפקי דהיינו בשל מבושל כדאמרן והא דכתב הרב ז"ל דשאר משקין ומי פירות מרבי' להו מדכתיב בשל מבושל ריבה דהיינו לרבי ולא לרבנן דלרבנן מקל וחומר מרבי ליה כדאמ' לאו דוקא דמשום דהוי דרשא פשוטה הוא דנקט בשל מבושל כדחזינן בכמה דוכתי דנקיט תלמודא דרשא פשוטה אף על גב דלא הויא כהלכתא אבל קושטא דמילתא הוא דמבשל מבושל הוא דמרבינן צלאו ואחר כך בשלו ובשלו ואחר כך צלאו וצלי קדר כדא' אבל מותר לסוך ולטבול אותו במשקין כדתנן התם אבל סכין ומטבילין אותו בהם חוץ מן המים דהא דתנן סכין ומטבילין אותו בהם אמשקין ומי פירות קאי ולא אמים ונראה דאיסור סיכה וטבילה במים לא הויא מדאוריתא כיון דלא הוי דרך בישול בכך.

תוכן העניינים

קרית ספר על משנה תורה, הלכות קרבן פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה